Thursday, December 31, 2009

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 2

וזה לשונם: יבואר ב' השיטות בדין רה"ר, ושעל זה סמכו לערב בעיירות, ויסוד השאלה בנוגע עיר לונדון

ב) והנה ידוע מחלוקת הראשונים בדין רה"ר, מובא בשו"ע סי' שמ"ה ס"ז, דלדיעה קמייתא כל שהוא רחב ט"ז אמה ויש לו שאר תנאי רה"ר [ע"ש בשו"ע] הוי רה"ר דאורייתא אע"פ שאין שם ששים רבוא, "וי"א שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רה"ר" [לשון המחבר שם].


תגובתינו

הנה אמנם הביא המחבר ב' שיטות, אך אנו בני אשכנז גרירן בתר הרמ"א ז"ל (או"ח סימן שמ"ה בט"ז ס"ק ו) שפסק להלכה, דלית לן רה"ר בזמן הזה וכל רשויות שלנו הם כרמלית, והוא משום דאין מצוי ס' רבוא בוקעין. והנה הט"ז והמג"א העירו על דברי המחבר שלמעשה רוב הראשונים קיימי בשיטת ה"יש אומרים" שהם הרבים, וכדיתבאר להלן שרוח הקודש הופיע בבית מדרשם.

למעשה שיטת הי"א נתקבלה בין כל גדולי הפוסקים, כמבואר בשו"ת מהרי"ט צהלון (סימן רנא הובא בשערי תשובה), ושו"ת מהרי"ט (ח"א סימן צד), ושו"ת פני יהושע (סימן טו) ופני יהושע (שבת דף ה), שו"ת בית אפרים (סימן כו), שו"ת ישועות יעקב (סימן שמ"ה סוף ס"ק ד), שו"ת הרי"ם (או"ח סימן ד), שו"ת מהר"י אסאד (או"ח סימן נד), שו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קסב וח"ג סימן קפח, קצח), שו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן י), כף החיים (סימן שס"ד אות א), חזון איש (סימן פו או"ק טו).

וכן כתב בשו"ת ישועות מלכו (או"ח סימן כא) "כבר נהגו לסמוך על שאין רשות הרבים בזה"ז, והוא דעת בה"ג ורש"י ותוספות (עירובין נט.), ומי הוא זה שיתחזק לבטל המנהג שנהגו זה כמה מאות שנים.

ואכן כך הורה גם פוסק דורנו הגאון הגדול בעל שו"ת אגרות משה ז"ל (באו"ח ח"ה סימן כד) דנוהגין בהחלט כשיטת הי"א, וז"ל "צריך להבין מה שנשים נוהגות היתר בלבישת בתי ידים ברחובות שבמדינתינו וכו', משום דבמקומותינו נוהגין בהחלט כרש"י שליכא דין רשות הרבים כשאין בוקעין ס' ריבוא".


וזה לשונם: וז"ל המ"ב בסי' שס"ד סק"ח, "ובעיירות שלנו שמנהג העולם לתקן ע"י צוה"פ, אף שרחובותיה רחבין הרבה ומפולשין משער לשער, וגם פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר, ומדינא הוי רה"ר גמור עי"ז וכדלעיל בסי' שמ"ה, וע"כ דסומכין על הי"א שבסי' שמ"ה, דר"ה לא הוי אא"כ ששים רבוא בוקעין בו וזה אין מצוי" [פמ"ג] עכ"ל המ"ב. [אמנם המ"ב שם מסיק דאף דאין למחות ביד הנוהגין להקל שכן נהגו מעולם מ"מ כל בעל נפש יחמיר לעצמו, וכ"כ גם בסי' שמ"ה יעוש"ה].


תגובתינו

הנה מה שכתב המשנ"ב דבעל נפש יחמיר לעצמו, הוא משום דנמשך בזה אחר המשכנ"י (שהעתיק דבריו בביאו"ה ד"ה וי"א) שעפ"י מניינו רוב ראשונים לא ס"ל כדעת רש"י – וכדכתב בערוך השלחן (סימן שמ"ה סעי' יז) וז"ל "האמנם אחד מהגדולים בדור שלפנינו [המשכנ"י] הרעיש העולם על העירובין שלנו והראה בעליל שהאוסרים הם הרבה יותר מהמקילים, אך מפרשי השו"ע [הט"ז והמג"א] לא ראום, כי לא נדפסו בימיהם".

אך בימינו זכינו לראות בעליל דנהפוך הוא, כי המתירים המה הרבים, הרבה יותר מן האוסרים, ורוח הקודש הופיע בבית מדרשם של רבותינו הט"ז והמג"א ובתרייהו הגאון בית אפרים ז"ל. וזאת כי בדורות האחרונים נתברר בבירור שרוב מנין הראשונים דס"ל כדעת רש"י, אינם רוב קטן בדוחק, אלא רוב עצום (42 נגד 11) הסוברים דלית רה"ר מבלי ס' רבוא. ומעתה פשוט דהיתר הטלטול בצוה"פ הוא מרווח ומחוור אף לבעל נפש [וזהו מלבד שאר תנאי רה"ר שאינם קיימים ברחובותינו, וכדיתבאר להלן, וכדברי המ"ב עצמו בביאו"ה (שם) בשם האלי' רבא שבמקום שיש עוד [אפילו] "צד" להקל אף בעל נפש יכול לסמוך על שיטת הי"א].

ונוסף לזה טענת הגאון רבי ישראל יעקב פישער ז"ל ראב"ד העדה החרדית בעיה"ק ירושלם ת"ו, שכתב בספרו שו"ת אבן ישראל (ח"ח סימן לו) וז"ל "כתב הבית אפרים דרוב הפוסקים ס"ל כשיטת רש"י ודחה דברי המשכנות יעקב שכתב להיפך, ומשנה ברורה הביא דברי המשכנות יעקב, ולא ראה דברי הבית אפרים שהוכיח דלא כן הוא, וכן נקטו גדולי הפוסקים כשיטת רש"י, המג"א והט"ז והפמ"ג ושו"ע הרב, דמעיקר הדין נקטינן להקל, וכ"כ שם בסוף סימן לז: "לרוב הראשונים אין רשות הרבים דאורייתא אם אין בעיר ס' רבוא כמו שהאריך בשו"ת בית אפרים, והמשנ"ב לא ראהו, ולא הביא רק דברי המשכנות יעקב". וכבר כתבו כן בספר תולדות שמואל (ח"ג מצוה ל"ב סימן פ"א או"ק ז ובסימן פ"ו או"ק ח), ובשו"ת בית אב (ח"ב ס"ה) שהמשנה ברורה לא ראה את דברי הבית אפרים, ובשו"ת דברי יציב (ח"ב סימן קעג).

ואכן מוכח כן מהמשנ"ב עצמו בהל' ברכת הפירות סימן ר"ח סעי' ט, וז"ל המשנה ברורה בביאו"ה שם ד"ה אינו מברך: "עי' בשערי תשובה שכתב וכו' ולא ביאר טעמו [וספר בית אפרים שלו אין בידי]".


וזה לשונם: וכ"כ בשו"ע הרב סי' שמ"ה סי"א, ובבית מאיר סי' שס"ד דעפ"י שיטת י"א הנ"ל נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו רה"ר דאורייתא, וע"ע בשו"ת בית אפרים סי' כ"ו מה שהאריך בזה. [ובשועה"ר הלשון "ואין למחות בידם שיש להם על מי שיסמכו" והוסיף בסוגריים "וכל ירא שמים יחמיר לעצמו" יעוש"ה].


תגובתינו

הנה על מה שנדפס לפנינו בשו"ע הרב "וכל יר"ש יחמיר לעצמו", כבר העיר הגאון רבי חיים נאה זצ"ל וז"ל: "בדפוס קאפוסט תיבות 'וכל יר"ש יחמיר לעצמו' נדפסו בחצאי עיגול במאמר מוסגר, וכן בדפוס טשערנאוויץ כו'. ולפי"ז אפשר שהמאמר המוסגר הזה אינו מרבינו ז"ל אלא הוספה, ולכן אין ציון במראה מקום בין כל המראי מקומות, אלא ציון מיוחד בכוכב שהוסיפו אח"כ. ובקונטרס אחרון (סי' רנ"ב ס"ק ב) כתב רבינו בזה"ל, 'ואף מי שירצה להחמיר ברה"ר שלנו כהאומרים שיש לו דין רה"ר', ולא כתב 'ואף שיש ליר"ש להחמיר'. מכל זה נראה דמה שכתוב כאן 'וכל יר"ש יחמיר' הוא מאמר מוסגר, כמו שנדפס בקאפוסט, והוא הוספת מהרי"ל [אחי רבינו]".

ואגב, פשוט שדברי שו"ע הרב כאן לא איירי כלל בצורת הפתח, וכבר הזכרנו לעיל שהרב ז"ל פוסק (או"ח סי' שס"ד סעיף ד) דמה"ת מהני צוה"פ אף לרה"ר דאורייתא.


וזה לשונם: הא קמן דההיתר עירובין בעיירות נסמך עפ"י שיטת הי"א כיון שאין שם ששים רבוא.


תגובתינו

לאו דווקא! א): כי לכמה פוסקים ההיתר נסמך על יסוד "ספק ספיקא" ה"ה הגאונים הישועות מלכו (או"ח סי' כא) והאבנ"ז (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב) והמ"ב (סימן שס"ד ס"ב בביאו"ה ד"ה ואחר שעשה) והלבוש מרדכי (סימן ד ס"ד) דהמנהג לא נתייסד על ס' רבוא לבד, אלא דסבירא להו דמדאורייתא מהני צוה"פ אף לרה"ר, אלא דהואיל ומדרבנן צריך דלתות ע"כ סומכים בדרבנן על השיטה דבעינן ס' רבוא.

לאו דווקא! ב): כי לכמה פוסקים ההיתר נסמך על התנאי של "מפולשין ומכוונין משער לשער", ה"ה הגאונים מהר"י אסאד (סימן נ"ד), דברי מלכיאל (ח"ד סי' ג), רבי שלמה דוד כהנא ב"ד ווארשא (דברי מנחם ח"ב עמוד מב).

לאו דווקא! ג): כי לכמה פוסקים ההיתר נסמך על "מחיצות הבתים", ה"ה הגאונים בעל בית אפרים (ריש סימן כו), בית שלמה (סימן נא), נפש חיה (סימן לח), חזון איש (סימן קז או"ק ד-ז).


וזה לשונם: ועתה עלינו לברר כאן בלונדון האם שייך כלל לסמוך אהך היתירא הנ"ל או לא.

ויסוד הנדון בזה בשיטת י"א הנ"ל דצריך ס' רבוא, האם הכוונה שצריך שיעברו ברחוב אחד ס' רבוא אנשים בכל יום ורק אז הוי רה"ר, או שהכוונה כל שיש באותו העיר ס' רבוא, אע"פ שאין כל א' מהם משתמש בכל יום ברחוב זה ג"כ הוי רה"ר, [כיון שבכל יום הוא מיועד לשמש ששים רבוא, אע"פ שאין עוברין שם למעשה], או הכוונה דאם יש בעיר ששים רבוא, אזי כל רחובותיה העומדים לשימוש הרבים דינם כרה"ר.


תגובתינו

בעלי הקונטרס הלונדוני מונים כאן ג' ביאורים בשיטת רש"י, כאילו שלושתם שקולים נינהו, בו בזמן שפשטות השו"ע ורוב הפוסקים נקטו כהביאור הראשון הנ"ל והוא העיקר, כדהעיד הגאון הגדול בעל שו"ת דברי מלכיאל אב"ד לומזא (ח"ד סי' ג) וז"ל "ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד ולא חששו למה שיש שם ס' רבוא... כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות". והרי גם הגאון הגדול בעל אג"מ ז"ל כתב כן תחילה (או"ח ח"א סי' קט), שהס"ר תלוי ב"מקום" ולא בכללות העיר, וז"ל "וגם הא דנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רה"ר דאורייתא, שהולכין שם ס' רבוא". ורק אח"כ כתב בתשובותיו (או"ח ח"א סי' קלט ריש ענף ה) את ביאורו החדש [הנזכר כאן כהביאור השלישי] וז"ל "בענין הס' רבוא נראה לענ"ד דבר חדש... ולכן אני אומר שודאי סגי בזה שישנם בעיר, ולכהיו"ת שישנם ברחובות כל העיר, ס' רבוא". ולא עוד, שבעל אג"מ ז"ל עצמו הוסיף בהמשך דבריו (שם), ששיטתו החדשה הלזו היא נגד פשטות השו"ע, וז"ל "ומה שנקט הש"ע לשון כזה שיותר משמע שיהיו עוברין בו באותו מקום לבדו כל הס' רבוא, הוא בשביל דרכים שמחוץ לעיר ששם צריך שיהיו עוברין בו באותו הדרך, לכן לא חש למינקט לשון זה, כיון שיש לפרש לשון זה ברחובות העיר על העיר, אף שהוא בדוחק, כיון שהוא לשון מרווח על הדרכים". וכן מודה הגאון בעל אג"מ ז"ל עצמו במקום אחר (או"ח ח"ד סימן פז) ששיטתו החדשה הלזו היא גם נגד פשטות הפוסקים, וז"ל "לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה".

וע"ד הביאור השני שהזכירו בעלי הקונטרס, דכל שיש באותו העיר ס' רבוא, אע"פ שאין כל א' מהם משתמש בכל יום ברחוב זה ג"כ הוי רה"ר, כיון שבכל יום הוא מיועד לשמש ששים רבוא, אע"פ שאין עוברין שם למעשה, הנה לא נמצא שיטה כזו כלל, ואין זאת אלא ערבוב של שני שיטות שונות, דהשיטה דס"ל דהס"ר תלוי בעיר, לית ליה השיטה דרחוב המיועד לשמש ס"ר הוי רה"ר, ואינם תלויים זב"ז כלל וכלל, וכדיבואר להלן.

המשך יבוא בס"ד

Thursday, December 24, 2009

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 1

"ואשיבה חרפי דבר"

ידועים דברי חז"ל (עירובין כא ע"ב) "אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני', ואומר 'חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר".

הנה בעיר לונדון נדפס לאחרונה קונטרס פקפוקין וחירופין, מלאים בספקות מספקות שונים, נגד תיקון עירובין, למרות שכל פקפוקיהן וחירופיהן נוגעים גם לכלל העיירות הגדולות בעולם, וביניהם עיה"ק ירושלים ת"ו או בני ברק יצ"ו (שהיא חלק בלתי נפרד מגוש-דן הגדולה), שכלל תושביהם היראים והחרדים לדבר ה', חסידים ופרושים, שומרים ומענגים את השבת כראוי ע"י מצות תיקון עירובין, והוא מנהג ותיקין בישראל מאז ומקדם. וכידוע שהיו כמה מגדולי ישראל שטענו, שיותר מצוי רה"ר דאורייתא בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בהן, ומפולשין ומכוונין מעבר לעבר, מאשר בעיירות הגדולות שחסר בהם התנאי דמפולשין, ומטעם זה תיקנו עירוב בעיר הבירה הגדולה ווארשא ובשאר הכרכים הגדולים, אף שהיו בה הרבה יותר מס' רבוא.

הרושם היוצא מדברי הקונטרס הפקפוקין הנ"ל, כי מלונדון תצא תורה ודבר ה' מאינגלטיריא. כי לדבריהם יוצא שכלל הציבור החרדי בארצנו הקדושה הם בורים ועמי הארצים, ובא קונטרס הקינטורין הנ"ל ללמדינו: א) ששבת היא החמורה שבחמורות, ב) המחלל שבת בפהרסיא דינו כעכו"ם, ג) יינו יין נסך ופתו פת עכו"ם, וזעקת תמיהתם מגיע עד ירושלים "איך מכניסים עצמם בשבת החמורה לספיקות כאלה" רחמנא ליצלן, כי "תיקון צוה"פ יש בו פקפוקים גדולים ונוגע בספיקות בחילול שבת דאורייתא וסומכים עצמם על שיטות יחידאה או גיבובי קולות"...

תורה תורה חגרי שק, תורה אחת ללונדון ותורה אחרת לירושלים!!! וזאת, כי רוב ספיקותיהם ופקפוקיהם אינם אלא אספסוף של דיוקים, סברות כרסיות, שנדפסו באיזהו רשות הרבים ובקובצי אברכים, ובהם באים לעקם ולסרס את דברי רבותינו הפוסקים הגדולים שמפיהם אנו חיים, בכדי להתאימם למטרתם שהיא: מניעת וביטול קיום מצות תיקון עירובין בשכונות החרדים שבגולה בעיירות הגדולות.

ע"כ נפתח כאן בהקדמת קונטרסם הנ"ל, בשילוב הערותינו על דבריהם, דבר דיבור על אופנו, וזה לעומת זה נעמיד למולם הקדמה אחרת מתוך ספר "איזהו רשות היחיד" שי"ל אי"ה בקרוב, נגד ספר "איזהו רשות הרבים" - שהוא המקור לקונטרס הלונדוני. ולאחר ההקדמה בעזה"י לא נשאיר הנייר חלק, ונקיים ודע מה שתשיב ב"תשובה כהלכה" נגד ענף א' (בינתיים, ואי"ה השב נשיב גם על שאר ענפיהם) של הקונטרס הלונדוני, ללא שום משוא פנים, ע"ד מש"כ הגה"ק רשכבה"ג רבי חיים מוואלוזין זצוקלה"ה וז"ל (שו"ת חוט המשולש סוס"י ט): "הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה...". ובפרט לאור התגלות הוראת הגאון החסיד אור העולם מרנא הגר"ח מוואלוזין זי"ע, שלא הסכים לדברי תלמידו הגדול בעל משכנ"י ז"ל שהמטלטלים בצורת הפתח עוברים על איסור דאורייתא, כי דעתו כדעת הפמ"ג ושו"ע הגר"ז ושאר הפוסקים (המנויים להלן) דצוה"פ ודאי מפיק מאיסור דאורייתא, ובדרבנן הילך אחר המיקל, והיינו דאם אפשר לצרף עוד איזה ספק, תו לא בעינן דלתות אף מדרבנן. (תשובה זו של הגר"ח מוואלוזין מודפסת בראש המהדורה החדשה (תשס"ח) של שו"ת נשמת חיים לנכדו הגאון רבי חיים בערלין ז"ל שי"ל מקרוב בהשתדלות אב"י נגידי לונדון יצ"ו.)


זה לשון הקדמת הקונטרס שי"ל בלונדון נגד תיקון עירובין

הקונטרס הזה אשר אנו נותנים לפניכם היום, בו יבואר היטב הפקפוקים והספיקות אשר יש בהתקנת עירוב בעירנו עיר לונדון.

הסיבה שהניעה אותנו להוציא לאור קונטרס זה כי ראינו לפנינו מחזה בלתי מובן, הן כל חברי קהילתנו הע"י כולם חרדים לדבר ד' ומדקדקים בקלה כבחמורה, לא יאכלו סתם בשר כשר כי אם גלאט כשר שאין בו חשש ופקפוק לכולי עלמא [הערה: הלואי, הלואי! כי עדיין רמת כשרות השחיטות והבדיקות הנקרא "גלאט כשר" אינו מגיע לדרגת הכשרות הגבוה של העיירות הגדולות שבארץ ישראל המתוקנים בעירוב, כעיה"ק ירושלים ת"ו שיש בה בלע"ה הרבה יותר מס' רבוא תושבים, או כ"גוש דן" הגדולה הכוללת את עיר התורה בני ברק המחוברת עם שאר הערים סביבותיה, שמספר תושביהם יחדיו מגיעים קרוב לב' מיליאן כ"י], וכן בשאר עניני כשרות ידקדקו דוקא שיהי' בתכלית ההידור, וכן בכל חלקי התורה, ואיך זה אשר כמה מחברי קהלתנו הי"ו ידרשו לתקן עירוב בעירנו דבר שיש בו פקפוקים גדולים ונוגע בספיקות בחילול שבת דאורייתא [הערה: לדעת הצדוקים והקראים, אין כאן שום ספקות ופקפוקים, זהו חלול שבת גמור מה"ת], ולסמוך על שיטות יחידאה או גיבובי קולות [הערה: אדרבה, ההיפך הוא הנכון, ולהלן יתבאר שכל חומרותיהם מבוססים על שיטות יחידאיות. והלואי שהתפילין והבשר שלנו יהי' "כשרים ומהודרים" כמו תיקון צורת הפתחים], והלא שבת היא החמורה שבחמורות [הערה: ולכן כתב הט"ז דמצוה לחזור אחר תיקון עירובין, כדי "שלא יבוא לידי איסור טלטול"], והמחלל שבת בפהרסיא דינו כעכו"ם, יינו יין נסך ופתו פת עכו"ם [הערה: אשר על כן תיקנו חז"ל המצוה לחזור אחר תיקון עירובין, כי "להשמר מאיסור הוצאה, ממש אי אפשר להיזהר ממנו" (חת"ס או"ח סי' צ"ט)], ואיך זה יתכן שבשבת החמורה יכנסו ח"ו לספיקות כאלה [הערה: רבותינו עמודי העולם הגאוה"ק הבית אפרים והגר"ח מוואלוזין ושאר גדולי הפוסקים כבר התירו את הספיקות האלה, וכדי שיחול על איזהו מקום דין רשות הרבים, חייב שיתקיימו בו כל תנאי רה"ר, כי באם יחסר תנאי אחד מהם, הרי מותר לכתחלה לתקן צוה"פ, ומצוה רבה היא], אין זה אלא מחמת חסרון ידיעה בחומר הדבר [הערה: נכון מאד, כי רבים נכשלים בשוגג באיסור הוצאה ר"ל מחמת חסרון עירוב]. אשר על כן מצאנו לנו לחובה להוציא קונטרס זה, בו יבוארו היטב הספיקות החמורים והפקפוקים שיש בהתקנת עירוב בעירנו [הערה: לאו דוקא בעירנו, כי כל "הספיקות החמורים והפקפוקים" הנ"ל, נוגעים לכל הערים הגדולות כמו ירושלים, בני ברק, ברוקלין, שיקאגו, טאראנטא, יצ"ו. היעלה על הדעת שרבבות רבבות אלפי ישראל המטלטלים בערים הגדולות נכשלים בחילול שבת בפרהסיא ר"ל, מחמת חוסר ידיעתם בחומר הספיקות והפקפוקים, עד שבא זה הקונטרס הלונדוני ולימד אותם...].

לכן הביד"צ, וכל גדולי חכמי עירנו שליט"א [הערה: בלחץ מתון כמובן] מתנגדים להתקנת עירוב בעירנו בכל אופן שיהי' [הערה: כלומר, אף באופן שע"פ התורה מצוה לתקן...]. וזה דעת כל גדולי הדור מהדור העבר ז"ל [הערה: לא מצד דיני רה"ר, וכדיבואר להלן] ויבדל"ח גדולי דורינו שליט"א כאשר יובא בקונטרס זה [הערה: ע"י הוצאת דברי גדולי דורינו שליט"א מהקשרם, על סמך סברות כרסיות שאין להם שום יסוד בהלכה וכדיתברר להלן דבר דיבור על אופנו].

ואף בימים הקדמונים כשהצורך בעירוב הי' צורך חיוני ומפני זה תיקנו עירובין בעיירות הקטנות [הערה: כנראה שהערים ווארשא ולאדז שתיקנו בהם עירובין, נחשבים בעיניהם לעיירות קטנות], לא תיקנו עירובין בעיירות גדולות כלונדון וכדו' [הערה: לאו מטעמי רה"ר, כידוע. ואגב אין לך "צורך חיוני" גדול מטעם זה שלא יכשלו באיסור טלטול בשוגג (טו"ז), כי מבלי עירוב אי-אפשר להשמר מאיסור הוצאה (חת"ס, עיי"ש שהזכיר צורך חיוני זה לענין מטרופולין דמדינתא, ולא רק בעיירות קטנות)].

ובטוחים אנו כי כל חברי קהלתנו אשר תלי"ת כולם אהובים ושומעים לקול מוריהם שליט"א לא יתעסקו בהתקנת עירוב בעירנו בכל אופן [הערה: אף דרוה"פ ס"ל דצוה"פ לבד מפיק מאיסור דאורייתא וכדיתבאר להלן]. וזכות הגדול הזה [הערה: "וזכות גדולה היא למתקן", תשב"ץ*] של שמירת שבת קודש כראוי [הערה: כ"ראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן צורת-הפתח כדי שלא יכשלו בהוצאה מרשות לרשות ביום השבת קודש". חת"ס שם] יגן על כולנו להתברך בכל טוב בבני חיי ומזוני רויחא, ובזכות השבת קודש נזכה בעגלה דידן להושע בתשועת עולמים, כמאמרם ז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, אכי"ר.

(*וז"ל התשב"ץ (ח"ב סימן ל"ז): (שאלה) "אם יש חשש עבירה בתקוני מבואות לתלמיד חכם? (תשובה) חס ושלום! אבל הזריז בזה הרי זה משובח... ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא, או מינות נזרקה בו! וזכות גדולה היא למתקן. ובפרק ב' דביצה (טז ע"ב) גבי מערבין עירובי חצרות ביו"ט, אמרינן התם במאן דאורי לאיסורא, הויא הוראה לקלקולא, משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב", עכ"ל. ופרש"י שם: "ששוכחים ומטלטלים בלא עירוב, היינו קלקול".)


זה לעומת זה

לשון הקדמת ספר "איזהו רשות היחיד" שי"ל אי"ה בקרוב

יתברך הבורא אשר הנחילנו תורת אמת ונתן לנו מתנה לברר וללבן הלכות וכמ"ש בעירובין נ"ד מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל וכו' אמר ליה אם אדם משים עצמו כמדבר וכו' תורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתן לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל, ופירש בתשובת משיב דבר (סימן כ"ד) פי' מתחילה ניתנה לו התורה במתנה שלא ישכח מה שלמד תורה, וזה נקרא מתנה וכו' ואח"כ נחלו אל, היינו שמסייעים אותו לחדש בתורה שהוא נחלה שלו עי"ש. ובכל תקופה ותקופה עלה על הפרק שאלות חדשות וגדולי הפוסקים לדורותם ביררו וליבנו הלכות כיד ה' הטובה עליהם. וכמו"כ בתקופה זו עלה על הפרק לבאר וללבן דיני רה"ר לאורכם ולרחבם.

הנה זאת לפנים בישראל שבכל עיר ועיר השתדלו לתקן עירובין היינו להקיף את שכונת היהודים בצוה"פ לעשותה רשות היחיד כדי שיוכלו לטלטל בשבת, וכבר מבואר בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים גודל החיוב להשתדל בתיקון זה והוא דבר הידוע לכל. וכן היה המנהג גם בערים הגדולות כמו שהעיד בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג') וז"ל "ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא כיון שאין שם רה"ר מפולש, וגם כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות", עכ"ל.

וכן כתב בשו"ת אגרות משה (חלק ח' סימן כ"ח אות ה') "ומווארשא שעשו שם עירובין אף שהוא כרך גדול ידוע וכו' ובשאר כרכים לא היו עירובין אלא בחלק קטן בהעיר מקום שדרו שם רוב היהודים, ושם לא היו ס' רבוא", עכ"ל. כוונתו דבשאר כרכים גדולים של ס' רבוא היה המנהג לעשות שם עירוב אלא שבתוך שטח העירוב לא היה ס' רבוא, ע"כ נהגו לערב שם אף שבכללות העיר היה ס' רבוא בכל יום מ"מ לא החזיקו כל חלק מן העיר לרה"ר.

אך במדינה זו היה נזנח הדבר ולא תיקנו עירובין בעיירות הגדולות מחמת טעמי הזמן שאין כאן המקום לפורטם. אבל בשנים האחרונות הוחזרה העטרה ליושנה בכמה ערים גדולות שעשו עירובין של צוה"פ להקיף את העיר או השכונה לעשותה רה"י.

והנה קמו מעררים לחשוש שבערים גדולות א"א לערב ע"י צוה"פ מאחר שאיכא חשש רה"ר דאורייתא, ולחזק טענתם הוציאו דברי הפוסקים מפשטן ודייקו דיוקים שונים בלשונות הפוסקים להסיב דבריהם לכוונה אחרת הרחוקה מאמיתיות כונת הפוסקים, וכמה פעמים סילפו בזדון או בשגגה את דברי גדולי האחרונים כדי לסתור את דבריהם. ע"כ אזרתי חלצי לבאר דברי הפוסקים ראשונים והאחרונים.

והנה טרם נבאר כל הדברים בארוכה, נפרט כאן בקצרה את הספיקות הרבות שיש לנו להקל כי אין לנו רה"ר כלל בעיירות שלנו, ובאמת אינם ספיקות כלל שהרי בכל צד לבדו ישנם פוסקים גדולים הסומכים על הצדדים האלו מבלי שום ספק ספיקא, ורק לרווחא דמילתא אנו עושים מכל השיטות כעין ספק ספיקא, א) ספק שאין מצרפים כל העיר לס' רבוא כמו שמוכח להדיא מכמה ראשונים והשו"ע, וכן מפורש בדברי כמה אחרונים. ב) דילמא כשיטת האג"מ דצריך שיהיו הס' רבוא בתוך י"ב מיל היינו שלוש מליון ונתברר דבברוקלין אין בשטח הי"ב מיל מספר זה. ג) שיטת המג"א דצריך שיבקעו ס' רבוא במקום הצוה"פ כדי לבטלו ואם אין בוקעים במקום ההוא ס' רבוא, אין מבטלים המחיצה וממילא מהני אף צוה"פ ברה"ר, ויש למעלה מחמישים פוסקים דס"ל כן כמו שיתבאר קמן. ד) השיטה דהנוסעים בקאר'ס אין מצרפים לס' רבוא ואין מבטלין המחיצה, שזהו דעת הרבה גדולי אחרונים ויתבאר קמן שכן מוכח מדברי הראשונים. ויתבאר בארוכה שבדבר זה עצמו איכא שני טעמים, א' כמ"ש הבית אפרים והמהרש"ם שאינו דומה לדגלי מדבר שהיו בוקעים ברגליהם, וכן מוכח דעת היעב"ץ. ה) ועוד כתבו הביא"פ והישועות מלכו טעם ב' דמאחר שהקאר הוא רה"י בפנ"ע וחולק רשות, א"כ הרי האנשים הנוסעים הללו אינם נמצאים כלל ברה"ר שבחוץ וא"א לצרפם לס' רבוא שתהי' רה"ר. ונפק"מ בין ב' הטעמים הוא ברוכב על הסוס דאינו בוקע ברגליו אבל נמצא בתוך הרה"ר. וא"כ איכא בדבר זה עצמו ס"ס, דילמא צריך לבקוע ברגליהם כדגלי מדבר, ואת"ל דא"צ לבקוע ברגל, דילמא מצרפינן רק אותם הנמצאים בהרה"ר ולא הנמצאים בהקאר שהוא רה"י בפנ"ע. ו) ובאמת אף על הרחובות הגדולות בשכונתינו לא נתברר כלל אפי' להמערערים שיש ס' רבוא ברחוב אחד מקצה אחד עד קצה השני והוי רק ספק אם יש על הרחוב ס' רבוא בכל יום, אבל אפשר דאין בנמצא כלל ס' רבוא אפי' על משך כל אורך הרחוב, וידוע מדברי הפוסקים דאף ספק במציאות, אם א"א לבררו והוא ספק לכל העולם מיקרי ספק ז) ואפי' אם נימא דיש ס' רבוא במשך אורך כל הרחוב מ"מ דילמא לא הוי הרחוב רה"ר אלא אם בכל שטח ושטח ברוחב ט"ז אמה של המבוי בוקעים בו ס' רבוא באותו הרוחב של המבוי ולא מצרפינן כל השטחים של אורך הרחוב לס' רבוא, ויתבאר לפנינו שזהו העיקר. וכן כתב בשו"ת בית שערים וכן דעת האג"מ בפשיטות לגבי חוץ לעיר [וה"ה בתוך העיר לפי החולקים על האג"מ]. ח) שסומכים על הלכה פסוקה בש"ע דצריך להיות השערים מכוונים זה כנגד זה ביושר מקצה האחד של העיר עד קצהו השני. ויתבאר דכל הראשונים והאחרונים ס"ל כן. ט) כהאחרונים דמדאורייתא מהני צוה"פ אף ברה"ר כפי מה דקי"ל כחכמים י) כדברי החזו"א דע"י הבתים יש לנו ד' מחיצות עומד מרובה וממילא לא הוי רה"ר דאורייתא אף בהכרכים גדולים מחמת דהלכה כחכמים, וזהו שיטת רוב ראשונים והבית אפרים ורוב גדולי האחרונים. יא) אפי' להפוסקים כר' יהודה דילמא כדברי המאירי ורבינו יונתן והרמב"ן דלא אמר ר' יהודה אלא בפרוץ מרובה, אבל בעומד מרובה מודה ר' יהודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות. ממילא אין לנו רה"ר מחמת מחיצות הבתים אפי' לר' יהודה. יב) כשיטת התוס' ובעל המאור וכמה ראשונים דלא החמיר ר' יוחנן אלא באמצע הפילוש דליכא שני מחיצות מעלייתא, אבל באיכא שני מחיצות מעלייתא וגם שם ד' מחיצות מודה ר' יוחנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות. ויתבאר לפנינו דבעיירות שלנו אף באמצע הפילוש איכא שני מחיצות מעלייתא. יג) כשיטת הראשונים האו"ז ומהר"ח או"ז והגהות אשרי והרמ"ק שפסקו דשני מחיצות דאורייתא וכמה אחרונים סמכו על זה. ויתבאר לפנינו דבכל מקום בעיירות שלנו ישנם ב' מחיצות דאורייתא דהרי אף במקום הפירצה נפרץ למקום אחר של שני מחיצות דאורייתא. יד) כהערוך השלחן דאינו רה"ר אלא כשליכא אלא דרך אחד בהעיר לצאת לחוץ והבאנו בעז"ה סמיכות לדבריו מדברי הראשונים. טו) כדברי הנפש חיה שנדפס בקונטרס "תיקון עירובין" דסמך על הריטב"א דאף רה"ר דאורייתא מודה ר' יוחנן דמהני צוה"פ היכא שאין בקיעתן תדירה וסלולה להדיא משום דלא אתי רבים ומבטלי מחיצא דפיתחין, וכתב הנפש חיה דבעיירות שלנו כיון דאין בוקעין כולם ברחוב אחד לא מיקרי בקיעה סלולה ותדירה, דבכל פעם הרי משתמש ברחוב אחר ומהני צוה"פ אף אם הוא רה"ר דאורייתא, והסכים עמו בספר פתחי שערים. ויתבאר שגם הבית מאיר עומד בשיטה זו. טז) כהבית מאיר סימן שס"ג דלא מיקרי בקיעת רבים לבטל המחיצה אלא כשבוקעים ועוברים גם במחיצה שכנגדה ביושר ולא בעיקום. יז) כדי שיהיה רה"ר צריך שיהיה מפולש לסרטיא או לפלטיא כמפורש ברש"י שבת דף ו' ויתבאר לפנינו דבארבעים וחמשים שנים האחרונות אין בנמצא סרטיא כלל בעיירות שלנו, דהרי רק דרך העשוי לילך מעיר לעיר הוי סרטיא ובזמנינו אין משתשמים לילך מעיר לעיר אלא בכבישים גדולים הנקרא היי וועי ורק ע"י דרכים אלו נוסעים מעיר לעיר. וא"כ ליכא בימינו מבואות המפולשים לסרטיא וא"כ לא הוי רה"ר, וכן פלטיא אין בנמצא בזמנינו כלל כי כל המסחרים נעשים בפנים בתוך החניות וא"כ ליכא מבואות המפולשים לפלטיא. יח) דברי המשנת ר' אהרן דכשאיכא מחיצה נגד הפילוש מבטלו מדין רה"ר אף שהוא רחוק מהשני מחיצות, כל זמן שאין רה"ר או כרמלית מפסקת בין השני מחיצות להמחיצה השלישי, ויתבאר דלפי"ז כמעט לא משכחת לה רה"ר בעיירות שלנו. יט) דברי הבית יעקב עירובין דף ו' דאין מצרפים לס' רבוא אלו האנשים הדרים בעיר הזאת דנחשב כמו חצר שלהם, ורק אלו הבאים מחוץ לעיר נחשבים לצרפם לס' רבוא. כ) שיטת הסמ"ק דמלבד הס' רבוא צריך להיות טף ונשים לפי הענין. וכ"כ בתוס' הרא"ש עירובין ו' בחד תירוץ. וא"כ צריך להיות בהרחוב הרבה יותר מס' רבוא כמו כמה מליון, כמו שהיו בדגלי מדבר דבצירוף הטף והנשים היה שם כמה מליון אנשים. וזה ודאי ליכא ברחוב אחד.

גם יתבאר בהספר דאין לעשות ספק ספיקא לחומרא והבאנו מדברי הגאון רי"א ספקטור זצ"ל בספרו עין יצחק (ח"א או"ח סימן ט"ז) אות ד' דהיכא דבכל צד עצמו איכא ס"ס לקולא הוי כצד קולא ודאית, וע"פ האמור מה שחששו איזה מערערים דיש לנו פלטיא, וגם לחשוש דפלטיא א"צ מפולש וגם דלא מהני מחיצות לפלטיא. נתבאר בהספר מדברי הפוסקים טעמים גדולים דאין לנו פלטיא כלל, וגם דרוב פוסקים ס"ל דגם פלטיא צריך מפולש ומכוון, וכמעט כולם פסקו דגם פלטיא ניתר במחיצות. וא"כ אפי' אם יהיה ספק בדבר הרי איכא ס"ס, ספק א) דאין לנו פלטיא כלל. ואפי' את"ל דיש לנו פלטיא ב) דילמא גם פלטיא צריך מפולש כדעת רוב פוסקים וכמ"ש בשו"ע, ואפי' את"ל דפלטיא א"צ מפולש ג) דילמא פלטיא ניתר במחיצות כמבואר בפוסקים, וכיון דאיכא בדין פלטיא עצמו ס"ס תו לא מצרפינן ספק זה להחמיר לשאר הספיקות. וזהו מלבד שאר הספיקות שהזכרנו בענין ס' רבוא ושאר צדדי קולא דשייך אף בפלטיא. וא"כ אפי' אם היה הדבר פשוט להחמיר בענין פלטיא מצד דין מפולש ומחיצות, אפ"ה מותר לערב מצד שאר הספיקות.

וכמו"כ לענין החשש דפירצה יותר מעשר אוסר מדאורייתא יש לנו גכ ס"ס להקל דילמא כדעת רוב הפוסקים דפירצה יותר מעשר אוסר רק מדרבנן והבאנו ע"ז הרבה פוסקים, ואפי' את"ל דאוסר מדאורייתא דילמא כשיטת הראשונים דשני מחיצות דאורייתא, וכמה פוסקים סומכים על שיטה זו. נמצא דכל הרחובות נפרצו רק לרה"י של שני מחיצות, ובכה"ג ודאי אינו מזיק מה שנפרצו לשם כמו שיתבאר בהספר בארוכה, נמצא דמחיצות שנעשו ע"י הבתים הוי צד קולא ודאית ואין שום חשש מה שנפרצו יותר מעשר לצרפו להחמיר לשאר הספיקות.

וכמו"כ יווכח המעיין שבכל חשש שהעלו המערערים איכא ס"ס לקולא באותו החשש עצמו.

והנה לאחרונה הופיע ספר בשם "איזהו רשות הרבים" שמטרתו לטשטש ולעקם את דברי הפוסקים כאילו הם מחמירים שיש לנו רה"ר בזמן הזה, וכותב בהקדמתו שבא לבאר דברי הפוסקים. והמציאות הוא להיפך, שסותר דברי הפוסקים והלכות פסוקות ופשוטות בסברות כרסיות וחלושות, ומדייק דיוקים בראשונים לסתור דברי הפוסקים, ומאחר שהוא ליקט את כל הטעותים של המערערים לפונדק אחד ע"כ ראינו לנכון לתועלת המעיינים לסדר את דברינו על סדר דבריו למען ירוץ הקורא בו, לבאר דברי הפוסקים ולהראות שכל דיוקי הלשונות שבא לדייק מדברי הראשונים הם טעותים גסים, וגם סברותיו שבא לחדש הלכות מתוך סברות הם נגד השכל הישר ונגד הראשונים, ותחת להתבייש שהתחצף נגד גדולי הפוסקים, כתב שהפוסקים לא דייקו ההלכה ממקורו.

ויהי רצון שע"י ספר זה ישוטטו רבים ותרבה הדעת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ויחידו של עולם יערה עלינו רוח ממרום ויפתח לבנו בתורתו ויטע בלבבנו אהבתו ויראתו ויקוים בנו מקרא שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם אכי"ר.


ועתה נחזור אל הקונטרס הלונדוני, וזה לשונם

ענף א'

בירור השיטות איזהו רה"ר דאורייתא שאינה ניתרת בצוה"פ

יבואר דרה"ר אינה ניתרת בצוה"פ, ושהוא מדאורייתא לרוב הפוסקים

א) הנה מבואר בגמ' (עירובין ו' ע"ב ועוד), ונפסק בשו"ע או"ח סי' שס"ד ס"ב, דרשות הרבים א"א להתירו ע"י צורת הפתח לחוד, [רק בדלתות הננעלות בלילה או שראויות לינעל עי"ש ואכמ"ל בזה הפרט] והיינו דרה"ר דאורייתא לא ניתן להתיר ע"י צוה"פ, ורק כרמלית שהוא דרבנן בזה מועיל צוה"פ.

והנה בגמ' (עירובין כ"ב ע"א) מבואר שם מחלוקת ר"י ורבנן אם אפשר להתיר רה"ר במחיצות של פסי ביראות, [פירושו עיי"ש במשנה דף י"ז ע"ב] דלר' יהודה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, וחכמים ס"ל כיון דיש שם מחיצות, לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ומבואר שם בגמ' דרק בכה"ג פליגי, משא"כ אם יש רק ב' מחיצות גמורות ורוצה לתקן מחיצה שלישית ורביעית ע"י לחי, מודי רבנן דאתי רבים ומבטלי מחיצתא, [אלא שלר' יהודה בכה"ג הוי רה"י, דלדידיה שתי מחיצות סגי מן התורה, אך בזה החלק לכו"ע לא קיי"ל כוותי' וצריך לכה"פ ג' מחיצות מן התורה שלא יהא רה"ר].

ובגמ' פליגי אמוראי כמאן קיי"ל, דר' אלעזר ס"ל הלכה כחכמים, ור' יוחנן ס"ל הלכה כר' יהודה, ונחלקו הראשונים אנן כמאן קיי"ל כר' אלעזר או כר' יוחנן.

והנה בהא דמבואר בגמ' דהר"ר שיש בה רק ב' מחיצות שא"א להתירו ע"י צוה"פ, דעת הבית אפרים בסי' כ"ו (דף מ' ע"ב) ובסי' כ"ז (דף נ"ב ע"ב) שהוא מן התורה לכו"ע, וכן דעת החזו"א סי' ע"ד סק"ג וסק"י.

ודעת המ"ב בבה"ל סי' שס"ד סעיף ב' ד"ה והוא וכו' וד"ה ואחר וכו', דלדעת הפוסקים כר"א שפסק כחכמים, דין זה דאין מועיל צוה"פ הוא רק מדרבנן, ולדעת הפוסקים כר' יוחנן דפסק כר' יהודה הוי מן התורה, אלא שכ' הבה"ל שם דרוב הפוסקים פסקו כר' יוחנן וא"כ לשיטתם הוא מה"ת. [וע"ע בזה בשועה"ר סי' שס"ד ס"ג מ"ש שם בסוגריים ובשו"ת דברי נחמי' סי' ז' שהקשה שסותר למש"כ בסי' שמ"ה סי"א יעו"ש].

המורם מהאמור דהא דרה"ר אינה ניתרת ע"י צוה"פ להבית אפרים והחזו"א הוא ודאי מן התורה ולהבה"ל תלוי במחלוקת ולרוב הראשונים הוא מן התורה. עד כאן לשונם.


וזה תגובתנו

מלתא דעבידא לגילויי לא משקרי ביה אינשי. אך מתעקשים אלו מעלימים לגמרי דעת רוב הפוסקים שצוה"פ מועיל מן התורה לרה"ר, וממילא כל הנידון אינו אלא מדרבנן.

ואלו הם הפוסקים שצוה"פ מועיל מה"ת: פמ"ג בספרו ראש יוסף (שבת ו ע"ב), שו"ע הרב (או"ח סימן שס"ד סעי' ד), הגר"ח מוואלוז'ין (בריש ספר אוצר רבי חיים ברלין - שו"ת נשמת חיים), גאון יעקב (עירובין יא ע"א), צמח צדק (עירובין סוף פרק ה), אשל אברהם (סימן שמ"ה), שו"ת ישועות מלכו (או"ח סימן כ"א), שו"ת אבני נזר (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב, רפ"ט או"ק ב), ערוך השלחן (או"ח סימן שס"ד סעי' א), שו"ת לבוש מרדכי (או"ח סימן ד).

ומה שהעתיקו המתעקשים בסוגריים משו"ת דברי נחמיה שדברי השו"ע הרב סותר דעתו שצוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא, העלימו דברי נכדו הצ"צ שהביא דעת זקינו הרב שצוה"פ מועיל מן התורה, וכן כתב בשו"ת אבני נזר (חו"מ סימן קז) דהרב פסק בשו"ע דצוה"פ מהני מן התורה. וכן בשו"ת פרי השדה (ח"ב סימן פ"א) וז"ל ושם כתב דע"י צוה"פ הוי ד' מחיצות דצוה"פ הוי כמחיצה ממש כמ"ש בתחילת דבריו בשם הגאון התניא סימן שס"ד סעיף ד' ובארבע מחיצות קי"ל כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות עכ"ל. וכן העלה הגאון בעל זכרון יוסף (באות רע"ד) שהעיקר כדברי הרב דכל מה שמצריכין דלתות אינו אלא מדרבנן, וכן כתב בכף החיים (או"ח סימן שס"ד סעי' יב) בדברי הרב, וכן כתב מהר"י שטייף בתשובותיו (סימן ס"ח) בדעת הרב ז"ל.

ואף שהמתעקשים ראו בשלהי תשובת דברי נחמיה שכתב שם מפורש וז"ל "ואני כתבתי בלי עיון רק לעורר הענין", מ"מ לצורך מגמתם העדיפו את דבריו מאשר את דבריו הברורים של הצ"צ בדעת זקינו הרב ז"ל. ודבר שפתיים אך למותר.

ומה שהביאו דעת החזו"א דרה"ר דאורייתא אינה ניתרת ע"י צוה"פ, לא הרויחו כלום בזה, כי הרי ס"ל להחזו"א כהמג"א שכדי שיתבטל צוה"פ צריך שיהי' רבים (ס"ר) בוקעין בו (או"ח סי' ק"ח או"ק יב), וממילא אין כל נפ"מ לדידן אי צוה"פ מועיל מה"ת, כיון שהרחובות שתקנו בהם צוה"פ אין עליהם דין רה"ר עד שיתבטל ע"י בקיעת רבים (ובקרוב יתפרסם בעזה"י רשימה של יותר מחמישים פוסקים דנקטו כדעת המג"א, ואף אלו דס"ל דא"צ ס"ר שיתבטל המחיצה, איירי במחיצה בידי שמים). [ואגב יופלא האיך מתעקשי לונדון משתמשים בדעת החזו"א, כי רק כאשר נוח להם אזי הם מביאים את שיטתו, אך כאשר דבריו הקדושים אינם מתאימים כל כך למטרתם (כפי שיוכח להלן אי"ה בתגובתנו על ענף ג), אזי ידקדקו להביא את כל דעות החולקים עליו להשוותו כדעת יחיד וד"ל.]

ומה שהביא בשם הבית אפרים שצוה"פ אינו מועיל מה"ת, כנראה לא הבחינו מה שכתב בסוף תשובתו (דף מ"ט ע"ב) וז"ל "וגם דלפי מ"ש הרשב"א להרמב"ם יש לומר דצוה"פ מהני לרה"ר, וא"כ תקנת צוה"פ אין לבטלה כלל", עכ"ל.

המשך יבוא בס"ד

Tuesday, December 22, 2009

Eruvin in the News: Jerusalem 6

Jerusalem Eruv to be Repaired Before Shabbat

Thanks to the intervention of Jerusalem Deputy Mayor David Hadari (Mafdal-National Union), residents of southern Jerusalem will have their eiruv back, enabling them to carry on the Sabbath. The posts that had been set up for the eiruv were taken down earlier this week, in order to carry out infrastructure work. The removal of the poles affected the eiruv in all of the southern neighborhoods of Jerusalem, including Malha, Pat, Gilo, and parts of Kiryat Hayovel. Read on....

Eruvin in the News: Jerusalem 5

Jerusalem Eruv Poles to Be Returned on Tuesday

While the sides involved will be meeting in Jerusalem City Hall next week, a meeting on Monday resulted in agreement, that under the watchful eye of Jerusalem Religious Council officials, Jerusalem City Hall employees on Tuesday will return the approximately 30 eruv poles that were torn out in the capital during recent days, by City Hall. Read on...

Eruvin in the News: Portland, OR

Rav Tzvi Fischer Leads Establishment of New Eruv in Portland

Portland’s Jewish community became even more connected Friday, Nov. 20, precisely at 11:50 a.m. That’s when the Portland Eruv was officially completed.

“It enhances the spirit of communal space, of community consciousness, and of a unified Jewish community,” said Rav Tzvi Fischer, head of The Portland Kollel, who made establishment of an eruv a priority when he moved to Portland nearly four years ago. Read on...

Saturday, December 19, 2009

Eruvin in the News: Rutherford, NJ

Jewish Community Seeks Symbolic Fence in Rutherford

By Colleen Reynolds

If you spot a bearded man in dark clothing carefully examining the telephone poles and wires throughout Rutherford, jotting down pole numbers and scribbling copious notes, there is likely no need to be alarmed.

Rabbi Nosson Schuman of Congregation Beth-El, the sole Jewish house of worship in South Bergen, told The Leader with a good-natured chuckle that he has been questioned by the police on at least two occasions for his “suspicious activity.” Read on...

Eruvin in the News: Mill Hill, London 2

Eruv Proposal for Mill Hill Brings 'Great Expectations' for Jewish Community

By Jennifer Lipman

Plans for a religious enclosure in Mill Hill moved a step closer after a public consultation last week.

Mill Hill United synagogue organised the meeting on Thursday to show different options for the boundary, known as an Eruv, and to answer questions about the project. Read on...

Thursday, December 10, 2009

Part 15: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

סיפור השתלשלות תיקון העירוב בעיה"ק ירושלים ת"ו [217]

בשנת תרנ"ח לערך, נפרצה חומת העיר העתיקה, אשר בה דרו רוב תושבי ירושלים, כעדות המגיד הירושלמי הרה"ג רבי בן ציון יאדלר זצ"ל,[218] ואז תיקנו צורת-הפתח להתיר הטלטול בשבת.[219]

"...[220] לאחר שהגאון בעל האדר"ת זצ"ל[221] עלה לא"י[222] ביוזמת הגאון הישיש הרב שמואל סאלאנט זצ"ל, קרא הרב האדרת לר' בן ציון יאדלר[223] וביקש ממנו לתקן עירוב על חשבונו.[224] אחר שעשו החשבון כמה ממון יצטרכו עבור עשיית העירוב והחזקתו, נתייסד העירוב בירושלים החדשה (נחלת שבעה, בית ישראל וכו').

ולאחר שנסתלק הגאון בעל האדר"ת זצ"ל לבית עולמו,[225] הלך הגר"ש סאלאנט יחד עם ר' בן ציון יאדלר אל הראשל"צ הגאון ר' יעקב שאול אלישר זצ"ל, כדי לקבל מקופת העדה הספרדית מחצית ההוצאות. כשנכנסו אליו בהצעת הענין, הסכים תומ"י שיש להתחלק בהוצאות בין הקהילה האשכנזית והספרדית, אך מיניה וביה חזר בו וטען, למה עלינו לשלם בשבילכם האשכנזים, הרי אנן נקטינן כהדעה הראשונה של מרן הב"י,[226] ולא הסכים שקהילתו תשתתף בהוצאות העירוב,[227] ועי"ז נפל כל העול על הגר"ש סאלאנט והקהילה האשכנזית בלבד".[228]

ולסיומא דמלתא: "אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, וכל מנהגינו על פיהם, ונוהגים כדבריהם במקום שהם חולקים על גדולי ספרד".[229]

____________________________


[217] ראינו לנכון להרחיב הידיעה אודות השתלשלות ותאריכי תיקון העירובין בעיה"ק ירושלים ת"ו, לא רק מצד העובדות ההיסטוריים שהעתקנו ממקורות נאמנים, אלא גם כדי לסתור דברים בדויים שנאמרו ברבים, שבעיה"ק ירושלים, מאז שנפרצו חומותיה, לא היה עירוב כלל עד שנת תש"ח לפ"ק.

[218] אלו תורף דבריו משנת תש"ח (מודפס "בטוב ירושלים" פרק י): "לפני כחמישים שנה היה כל הישוב בירושלים העתיקה. העיר העתיקה לא היתה צריכה עירוב, מפני שהיא מוקפת חומה. (בעת שביקר המלך הגרמני וילהלם בירושלים, נפרצה החומה לכבודו אצל שער יפו, ומאז צריכה תיקון). באותו הזמן שלטה ממשלת טורקיא בא"י, ובזמנה היה מעמד השלטון החרדי בתוקף על שמירת התורה והמצות. לזה היה נהוג שבכל יום השבת מבוקר ועד ערב היו שומרי משמרת הקודש מעמידים שומרים על יד "שער יפו", שלא יטלטלו מחוץ לעיר העתיקה, כי מחוצה לה לא היה עירוב.

"בין השומרים היה גם הרב משה סמניצער ז"ל ועל ידו "קאוואס" (שומר-ראשו של החכם-באשי [הראשל"צ] לעדת הספרדים, והיה בידו שלטון כמו למושל העיר), ועל ידם היה שוטר טורקי, וכל מי שיצא מהעיר היו בודקין בכליו אם הוא מטלטל דבר מה. וכשנמצא דבר היו מוציאים הימנו ומניחים אותו על יד השער, ורק כשחזר ונכנס היו מקבלו חזרה.

"בשנת תרס"א, כשנתמנה הרב האדר"ת זצ"ל כרב בירושלים, וראה שהישוב מתרחב מחוץ לעיר, וההשגחה על יד השער קשה מאד, השתדל ועשה עירובין מחוץ לעיר, כדי שנוכל לטלטל גם מחוץ לעיר העתיקה, והוא בעצמו סידר את העירובין בהקפדה, שיהא עשוי רק בקורות וחוטים, בלי שום צירוף של חוטי טלפון וכדומה. וכשנגמר העירוב נתפרסמו מודעות בשם "בשורה טובה לתושבי ירושלים. העירוב היה מתנהל הכל על חשבונו הפרטי של האדר"ת, וכששאלו הרב אשר זוסמן ז"ל (גזבר כולל מינסק), "הלא יוכל למסור את חשבון הוצאות העירוב לוועד הכללי", ענה לו האדר"ת: "חז"ל הזהירו אותנו "רובן בגזל", רוב בני אדם נכשלים בעוון זה, וכשגזל ואינו יודע למי גזל, יעשה צרכי רבים, ואין לך צרכי צבור יותר מזה כשעושין עירוב והצבור יכול לטלטל, וממילא נהנה מזה הנגזל או בנו, וזה נקרא 'השבה". ועיין עוד ב"סדר אליהו" עמוד 67 אודות השתדלות האדר"ת לתיקון עירוב בעיר זימל דליטא.

[219] וז"ל החזון אי"ש (או"ח בקונטרס השיעורים סי' ל"ט או"ק ה): "וכתב לי נאמן, שמסר לו הרב"צ ידלר שליט"א ממונה על תיקון עירובין בירושלים, שגם הגרש"ס זצ"ל זקן ההוראה של ירושלים היה מקיל פרצה עד עשר אמות ... והיו אלפי רבבות ישראל מיקירי ירושלים נושאים משא בחוצות ירושלים ע"פ הוראת רבם באין מוחה ומערער".

[220] הסיפור דלהלן הוקלט משיחתו של הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שסיפר שהוא שמעה מפי ר' בן ציון יאדלער, ונדפס בספר "עלינו לשבח" (פרקי חיזוק ואמונה השקפה ומוסר מאת הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליטא) על פרשת ויקרא עמודים סז-סח.

[221] רבי אליה דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל.

[222] בשנת תר"ס.

[223] שהי' הממונה לפקח על העירובין בעיה"ק ירושלים במשך כל ימי חייו, וכן על המשקולות, ותרומות ומעשרות.

[224] באומרו לו בלחישא, שהיות וחושש שמא במשך ימי רבנותו בליטא נהנה מאיזה כספים שלא כדין, לכן רוצה לעשות ממעותיו איזה תיקון לצרכי רבים.

[225] "ה, ד' שנים קודם הסתלקות הגאון ר' שמואל סאלאנט זצ"ל. למחרת, נכנס ר' בן ציון יאדלר אל הגר"ש סאלאנט, וסיפר לו מי החזיק את העירוב עד עתה, ומכאן ואילך אם רוצים להמשיך בו צריך ממון להחזקתו. נענה הגר"ש סאלאנט ושאל, אמנם עירוב הוא דבר גדול, אך מדוע הסתיר ממנו עד כה מי החזיקו? ע"ז השיב ר' בן ציון, כי הרב האדר"ת התנה עמו להחזיק הדבר בסוד כל ימי חייו.

[226] מתוך השאלה המודפסת בשו"ת "שמחה לאיש" (או"ח סימן ג) להגרי"ש אלישר ז"ל מיום ה' לך לך תרמ"א, מוכח שאז התחיל הגאון רבי עקיבא יוסף שלעזינגער ז"ל (בעל לב העברי) לתקן צורת-הפתח בשכונת "נחלת אבן ישראל" בירושלים החדשה. והרה"ג רבי יצחק מפראג ס"ט ז"ל הרעיש נגדו דאחינו הספרדים אסורים בהוצאה והכנסה עפ"י הכלל המסור בידינו כשמרן הב"י הביא סברא בסתם וסברת החולקים בשם י"א, הלכה כסתם דלא בעינן ס' רבוא לרשות-הרבים. וע"כ דרש מהרשל"צ הגרי"ש אלישר למחות ולהסיר המכשלה.

והשיב לו הגרי"ש אלישר דשפיר חזי להרב מהריט"ץ אודות צורת-הפתח שתיקנו בעיר צפת לאחר שנפרצו חומותיה, דהואיל ורש"י והתוס' והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס' רבוא, וכמה גדולי וגאוני עולם נ"ע אשר היו בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם עכ"ל. הראת לדעת דהרב מהריט"ץ ז"ל היה בדורו של מרן ז"ל, אשר נתבקש לישיבה ש"מ בשנת של"ה, ותשו' מהריט"ץ (בסימן לא ולג) היא משנת ש"מ, וכתב בסוף התשובה שהרצה תשובתו לפני הרב מהר"ם אלשיך ז"ל, והוא מעיד שהיו כמה גדולי וגאוני עולם בעיה"ק צפת"ו והרי מכללם היה מרן ז"ל שלא פקפק בדבר, ואחריו גם נמשך הרב מים רבים, וא"כ מי בעל דברים יגש בזה"ז שהדור פרוץ מרובה וכל אחד מחזיק עצמו לגאון, באיזה כח נוכל למחות, ובפרט היכא דאחינו האשכנזים שהולכים אחר הרמ"א ז"ל וזה התיקון יפה להם, מי הוא זה מהספרדים אשר יטה אוזן קשבת לשמוע לתוכחתינו שלא להכניס ולהוציא עפ"י חומרת מרן ז"ל. הלא יראה בעיניו בענין הבשר שיש כמה וכמה חומרות במרן ז"ל ואפילו הכי יש כמה וכמה מהספרדים שאוכלים בשר משחיטת האשכנזים ואינם חוששים, כי חכמים המה בעיניהם, ובפרט בנדון זה אחר אשר העיד הרב מוהריט"ץ ז"ל.

ע"כ לאור שאין בידנו כח למחות, וכמו שכתב מרן בסימן ש"ג מוטב שיהיו שוגגים וכו', וא"כ בדור הזה פשיטא לי שלא ישמעו הספרדים בראותם אחינו האשכנזים נכנסים ויוצאים בשופי, מוכרחים אנו לחתור חתירה ולבקש צדדי ההיתר שלא יבואו לידי מכשול לעשותו במזיד. והוא דהרואה יראה דרבים הם הסוברים כדעת רש"י והרא"ש ז"ל, יותר ויותר מהגאונים הסוברין כהרמב"ם והרמב"ן ז"ל, וכמו שיראה הרואה בטור שמנה אותם, וגם הרב מג"א ז"ל כתב דדעת רוב הפוסקים להקל. ובאופן זה מצאנו ראינו למרן בשו"ע או"ח סימן רס"ח סעי' ב' היכא שטעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה וכו' ואילו בב"י כתב דהדעה אחרונה דפוסק גם במוסף וכו' וסיים והכי נקטינן, והרב ב"ח כתב בעד מרן ב"י דדעתו כסברת הי"א שכתב לבסוף, חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה, ועוד שהם רבים... הראת לדעת הרב יד-מלאכי דהיכא דדעת הי"א הם רבים בהכרח דדעת מרן לפסוק כי"א שהם הרבים, ולא כסברא ראשונה.

ועין רואה להגאון בית אפרים ז"ל שאסף וקבץ להקת הפוסקים העומדים בשיטת רש"י ז"ל בה"ג והתוס' ור"ת [לפי סברתו] וראב"ן וסמ"ג וסמ"ק והרוקח ומהר"מ מרוטנבורק והרא"ש והטור והמרדכי וסה"ק והא"ז ורבינו שמחה ור' שמשון ב"ר אברהם והג"מ ושבלי לקט ומהר"מ ריקנטי והג"א בשם א"ז ומהרימ"ק וש"ג בשם ריא"ז והאגודה ואו"ה וכ' שכן דעת הר' אליעזר והגה"ת או"ה ומהר"י ווייל וס' תה"ד וכ"כ בצידה לדרך וכן נראה דעת רבינו ירוחם ז"ל, וכל זה האריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו, ברוך שחלק מחכמתו לחלוק נגד אחד חכם רב וגדול מוהר"ר יעקב מק"ק הארדאק ז"ל שכתב נגד ס' רש"י ודעימיה ועל זה עמד הרב בית אפרים ז"ל לסתור כל ראיותיו, ולהרוס כל יסודותיו. ולפע"ד יש ויש כמה דברים שלא צדק הרב בית אפרים ז"ל אחרי בקשת אלף מחילות מכת"ר ואכמ"ל, כו'. אחרי כתבי זאת מצאתי לה' או"ז (הנד"מ בדף כא ע"א) שכתב בענין תכשיטי הנשים וז"ל: ודוקא לרשות-הרבים אסור כו' ואומר מורי ר' שמחה ז"ל כו' והר"ב ב' יצחק כתב כו' ודוקא להו, אבל לדידן דלית לן רשות-הרבים שרי. כו' הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט.

[227] אף שלמעשה פסק להתיר לספרדים, עכ"ז תקילא ליה מילתא, כמבואר בסוף תשובה ו סוף ד"ה וכשאני לעצמי מזה שתי שנים הוה עובדא פעה"ק ירושת"ו אשר מזה זמן רב שנתוספו בנינים חוץ לחומה, ונשאלתי בדין זה דעירובא להכריע בין ב' רבנים, יען כי אנן בדידן אתרא דמרן מוהר"י קארו זצוק"ל סמכינן אשר קבלנו הוראותיו וכוותיה דמר עבדינן, ומצאתי כי דעת מרן ז"ל הוא שנוי במחלוקת, ואסיפא דמילתא יצאתי לתור ולחפש אעיקרא דדינא וראיתי כי רבו מהרבה סברות הסוברים דבעינן ס' רבוא בוקעים גם מחוץ לעיר כו', ואמת יהגה חכי כי שמעתי שנשתרבב בפי כל העולם לומר אין דין רשות-הרבים בזה"ז, ואם יאמרו להם שאסור לא ישמעו ולא יאמינו, ובזה סיימתי הפס"ד הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אפילו באיסורא דאורייתא (וסיים שם:) "ולדעתי לא אכחד כי תקילא לי מילתא להתיר בפומבי להוציא מתוך החומה לחוצה, לא! חלילה חלילה!", עכ"ל. וכנראה מתוך "מודעה" שנתפרסמה לאחר יובל שנים בחוצות ירושלים העתיקה והחדשה, שהרה"ג בן ציון יאדלר ז"ל כבר היה אז ממונה לפקח על העירובין גם מהרבנים הגאונים הספרדים.

[228] לאחר שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל גמר לספר את העובדא הזאת ב"עד כאן שמעתי מפי ר' בן ציון יאדלר", הוסיף ואמר: ודאי רוצים אתם לדעת מה הי' התוצאה? ובכן מרוב הקהילה העיראקית הנ"ל, יצאו בניהם לתרבות רעה ר"ל ולא נשארו מהם הרבה שומרי שבת (שלא כשאר בני הקהילה המארוקנית והחלאבית), ומהם נהיו אח"כ ראשי ומנהיגי ההסתדרות החילונית שהסיתו והדיחו לחילול שבת בפרהסיא ר"ל, ע"כ.

[229] לשון הגאון בית אפרים (סימן כ"ו, הובא בתחילת מאמרנו). ואכן נתברר דהראשונים דקיימי בשיטה דבענין ס' רבוא לרשות-הרבים המה מחכמי אשכנז וצרפת, והחולקים המה מגדולי ספרד.


Wednesday, December 09, 2009

Part 14: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

מניין לו לרש"י

הנה ידוע קושיית הראשונים,[205] מניין לקח רש"י את מקורו דרשות-הרבים צריכה ששים רבוא, הרי תנאי זה לא נזכר בש"ס. מה עוד לאחר שנתברר בדורנו שישנם מ"ג ראשונים דקיימי בשיטת רש"י דבעינן ס' רבוא, ובראשם ה' גאונים שהיו לפניו. על כרחנו הדעת נוטה דמוכרח שהיה קיים גרסא כזו בהעתקות הש"ס, שהיו מצויים אצל חכמי אשכנז וצרפת, ולא היו אצל חכמי ספרד.

ואכן נתגלה[206] שהיתה גרסא ישנה זו בראבי"ה[207] שהביא מאמר עולא (שבת ו.) וז"ל "אמר עולא אין דרך רה"ר בבבל". מאמר זה לא נמצא בש"ס דילן.

וכן מצינו גרסא דומה לזו במאירי וז"ל: "לפי שאמרו בכאן אין רשות הרבים בבבל".

והנה מאמר עולא בגרסת הראבי"ה תואמת למאמר עולא בברכות (דף נ"ח.) "אמר עולא נקיטינן אין אוכלסא בבבל".[208] ומבואר בגמ' שם, דאוכלסא אין פחות מס' רבוא. הרי לנו תלמוד מפורש, דאין רה"ר אלא בס' רבוא. ומסתמא להגאונים ולרש"י כך היה הגירסא בש"ס שלהם. ואכן ישנם כתבי-יד עתיקים של הש"ס[209] בהם מוזכר מאמר זה של עולא דאין דרך רה"ר בבבל.

ברם, עדיין קשה ראיית הגר"א ז"ל[210] נגד שיטת רש"י, ממאמר ג' של עולא (עירובין ו:) "הני אבולא דמחוזא אילמלא דלתותיהן ננעלות חייבין עליהן משום רה"ר". הרי דהוי רה"ר אף בלא ס' רבוא, דהא נקטינן בברכות דאין אוכלוסא בבבל.

ותירץ הרה"ג ר' מרדכי יהודה ליב זק"ש ז"ל במאמרו הנ"ל[211] דתרי בבל הוו, בבל המדינה ובבל העיר,[212] ומה שאמרו אין אוכלוסא בבבל, לא נאמר אלא על העיר בבל שנתקללה, אבל המדינה בבל לא נתקללה, ובה יש יותר מס' רבוא, א"כ שפיר יתכן שגם בעיר אחת במדינת בבל כמו מחוזא היו ס' רבוא, ותו לא קשיא מידי על שיטת רש"י ז"ל. ואדרבה המעיין ברש"י יראה שהרגיש בזה, וז"ל בד"ה אבולי דמחוזא: שערי העיר מכוונים זה כנגד זה והיו בה ששים ריבוא". ובשו"ת בית אב[213] כבר הקדימו בתירוץ זה דתרי בבל הוו.

ועיין בספר מנחת פתים[214] להגאון רבי מאיר אריק ז"ל אבד"ק טורנא, דהא דאמרו בברכות אין אוכלסא בבבל, לענין ברכה איירי, דהרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים.[215] ובבבל אכן לא היה אוכלוסא של ס' רבוא ישראל לבד, כי אם בצירוף אומות העולם, משא"כ לענין דיני רה"ר הרי מחשבין ס' רבוא מכל אומות העולם, ותו לא קשיא מידי על שיטת רש"י ז"ל.[216]

____________________________


[205] ובראשם הרמב"ן שבת (נז ע"א, נט ע"א) וז"ל: "ולא ידענו מנין לו לרש"י כן, שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום, אבל בהלכות גדולות נמצא כן כו', וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד רה"ר שש עשרה אמה", עכ"ל, וכן הקשו הריטב"א (שבת נט ע"א), והמגיד משנה (הל' שבת פי"א או"ק א), והריב"ש (סימן ת"ה).

[206] ע"י הרה"ג ר' מרדכי יהודה ליב זק"ש ז"ל רב ור"מ בעיה"ק ירושלים, במאמרו "גילוי מקור שיטת רש"י בענין רה"ר לשבת", הנדפס ב"הפרדס" (כ"ז-ו סימן ל"ב), ובספרו "חידושי הרמב"ם לתלמוד" הערה 25, וכן בספרו "מילי דמרדכי" סימן י.

[207] סימן ר"א עמוד 276.

[208] יש לציין שהמאירי (שהביא קושיית הרמב"ן על רש"י) ולא מצריך ס' רבוא לרה"ר, משמע שלא היה לו גרסא זו (במסכת ברכות) עם המלה "בבבל", אלא רק ד"אין אוכלסא פחות מס' רבוא", וחסר אצלו ההשוואה הנ"ל בין ב' מאמרי עולא לענין התנאי של ס' רבוא לרשות הרבים בבבל. ואכן בכת"י פאריז (מספר 671) מפורש כן: "אמר עולא מצינן אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא".

[209] במאמרו הנ"ל ציין הרב זק"ש ז"ל שמצא קטע מגמרא מס' שבת כת"י רומי (מספר 127 דף 35 ע"א) וזו לשונה: א' עולא אין רשו' הרבי' בבבל אמ' רבה בר חנה ירושלים אילמלא דלתותי' נעולות בלילה חייבי' משו' רשו' הרבי', עכ"ל והוסיף דנראה מגליון ההגהה שבכת"י ש"ס מינכן שכן היה הגרסא. גם מצאנו עוד גמרא עתיקת יומין באוסף פרידברג (MS Friedberg 9-002 ) שהיא כגרסת כת"י רומי הנ"ל.

[210] מובא ב"גאון יעקב" עירובין ו ע"ב, ובבית מאיר (שם), ובביאו"ה (סימן שמ"ה סעיף ז ד"ה שאין ששים רבוא).

[211] בהערה 206.

[212] וכן נראה מדברי רש"י שבת לו ע"ב ועי' שם בתוס' ד"ה נפקא, ועי"ע במגיני שלמה שם, ובשו"ת מהריט"ץ אבה"ע ב סימן י"א, ובשו"ת שרידי אש ח"ג סימן ל"ח.

[213] ח"ב סימן ה או"ק א.

[214] סימן שמ"ה סעי' ז.

[215] וכן נפסק להלכה ברמב"ם (פ"י מהלכות ברכות הלכה יא) וז"ל: הרואה ת"ר אלף אדם כאחד, אם עכו"ם הם, אומר: בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה (ירמיהו נ,יב). ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר: בא"י אמ"ה חכם הרזים .

[216] קושיה זו בשם הגר"א ז"ל נגד שיטת רש"י, הובאה גם ע"י הגר"י שטייף זצ"ל בהסכמתו על ספר "תיקון עירובין במאנהעטען" (המוזכר לעיל בהערה 88) בשם ספר "בני בנימין" בהגהתו על הרמב"ם פי"ד מהל' שבת. והגר"י שטייף מיישב שם מדעת עצמו תירוץ זה של הגאון בעל מנחת פתים.

Tuesday, December 08, 2009

Part 13: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

כוונת רש"י בפירושו

"ועיר שמצוין בה ס' רבוא"

הנה מלשון רש"י[195] יש שהבינו דהתנאי של ס' רבוא תלוי באוכלסי העיר,[196] אך מלשון הבה"ג,[197] שהוא מקורו של רש"י, הדבר תלוי בדריסה על דוכתא/מקום, ואין הדבר תלוי באוכלוסי העיר.

ואם כן קשה מדוע הזכיר רש"י בפירושו "ועיר" שמצויין בה ס' רבוא.

אך רש"י עצמו כבר פירש דבריו במקום אחר, ש"עיר" הוי היכי תימצי שימצא בה רה"ר במבואות העיר שהיו נהוגים בזמן הש"ס וכדמפרש רש"י להדיא לקמן:

"דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה ... והני דרסי בהך רה"ר ... ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה".[198]

ומבואר שם מן הסוגיא, דלא היה להם פתח אחר לצאת מן העיר אלא דרך רה"ר זו.

וכנ"ל מצינו גם בתוס' רי"ד וז"ל:

"דדמי מבוי האמצעי לכל מבואות העיר הפתוחין לעיר, כמו המבוי לחצרות ... כך כל מבואות העיר דורסין על המבוי האמצעי כשרוצין לצאת מן העיר ולהיכנס".[199]

וראיה ברורה לכך מלשון הראשונים אשר הביאו את דברי רש"י הנ"ל, בהשמטת מלת "עיר", והם התוספות[200] הרא"ש[201] והריטב"א[202] והר"ן[203] והמאירי.[204]

וכאמור, דלא בכדי השמיטוהו, כי העיר אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין בה ששים רבוא דורסין במבוי האמצעי שלה, אשר הוא הוא הרשות הרבים, ופשוט.

____________________________

[195] עירובין דף ו ע"א ד"ה רשות הרבים וז"ל: "משמע רחב שש עשרה אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא".

[196] ראה לעיל הערה 106.

[197] "רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר", ראה לעיל הערה 147.

[198] עירובין נט ע"ב ברש"י ד"ה אלא לאורכה.

[199] שם

[200] עירובין דף ו ע"א ד"ה כיצד מערבין וז"ל: "פירוש הקונטרס רה"ר רחב י"ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ששים רבוא".

[201] שם סימן ח וז"ל: "ורשות הרבים פי' רש"י צריך שיהא רחב ט"ז אמה ומצויין בה ששים רבוא".

[202] שבת דף ו ע"א ד"ה ואיזהו רשות הרבים וז"ל: "ופלטיא השוקים והרחובות שנושאים ונותנים רבים תדיר, ומבואות המפולשים כשהם רחבים י"ו אמה ויש בהם דרך לששים רבוא וכפרש"י בפ"ק דעירובין".

[203] עירובין ו ע"א, וז"ל: "פרש"י ז"ל דרשות הרבים בעינן שיהא רחב ט"ז אמה ועוד שמצויין בה ששים רבוא".

[204] שם ע"ב וז"ל: "ורשות הרבים הוא לדעת רש"י שהוא רחב י"ו אמה ושתהא דריסת ששים רבוא מצויה לשם".