Friday, February 12, 2010

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 7

וזה לשונם: וכן מבואר בשו"ת מנחת יצחק בכמה תשובות דפשיטא ליה להלכה דבלונדון יש רה"ר מה"ת [בח"ב סי' נ', וסי' קי"ב אות ד', וסי' קי"ד אות ט'], וז"ל שם "וביותר יש לחוש וכו' כמו בעירו לונדון דבודאי הוי רה"ר לכל השיטות, ובתשו' בית אפרים חשב הרבה כרכים גדולים שיש בהם רה"ר בזמן הזה ועיר לונדון אחת מהם, וע"ע בתשו' חכ"צ סי' ל"ז ותשו' מהר"י אסאד סי' ל"ז, ותשו' מהר"י אסאד סי' פ"ז" עכ"ל, יעו"ש. וע"ע שם בח"ג סי' כ"ו אות ח'.


תגובתינו:

א) הנידון בשו"ת מנח"י אינו על תיקון עירובין, אלא על הוצאה במקום שאינו מתוקן בעירוב, ומכיון שכן, הואיל ויש רחוב אחד בעיר גדולה שהוא רה"ר, כמו בלונדון, שיש לחוש שיוציאו לרה"ר הנ"ל, לכן כל העיר נאסרת להוציא, וכדהזכנו לעיל. דאל"כ מה ראייתו מתשו' החכ"צ הנזכר לעיל שהיא "ארץ רחבת ידים ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכה דדרסי בה רבים ואולי ס' רבוא". ועל כרחך כדאמרן דתליא ברחוב. וכדאמרן לעיל דלא שייך שהביא"פ ס"ל דתליא בעיר. ועוד, דהמנח"י עצמו סליק להדיא (ח"ח סימן ל"ב סוף או"ק א' בביאור דעת הביא"פ אי צריך שהס"ר יעברו ברחוב בכל יום ממש) וז"ל, "הרי מפורש יוצא מדבריו [של הביא"פ] דתלוי רק באם ס"ר מצויין שם בקירוב מקום כו', ואף דהלשון 'בכל יום' משמע בכל יום דוקא, מ"מ ס"ל לדבריו דלא הוי דוקא, א"כ בודאי אין לעשות קולא ממש שיש יום א' שאין עוברין בו ס' רבוא", עכ"ל המנח"י.

ומכיון שכל תשובותיו של המנח"י שבהם הזכיר את לונדון כרה"ר, בנויים על הביא"פ, והרי המנח"י עצמו הבין דס"ל להביא"פ דהס"ר תלוי ברחוב, א"כ פשוט דהמנח"י כשהזכיר את לונדון כרה"ר על כרחך כוונתו שיש בלונדון עכ"פ רחוב מרכזי אחד שהוא הרה"ר.

ב) דלענין תיקון צוה"פ מאן יימר דלא ס"ל להמנח"י כהפמ"ג והשו"ע הרב והגר"ח מוואלוזין ורוה"פ דקיימ"ל דצוה"פ מועיל מה"ת, וזה מלבד דהרחובות אינם מפולשים ומכוונים, וכדפסק הביא"פ דמטעם זה לבד שפיר לתקן צוה"פ, וכ"ש וק"ו באותם המקומות שיש מחיצות (בין מחיצות הבתים ובין מחיצות ממש).


וזה לשונם: וכן ידוע שמרן הגאב"ד זצ"ל בעל שו"ת חשב האפוד, הי' דעתו להלכה דבלונדון יש רה"ר דאורייתא,


תגובתינו:

איך לא יבושו להכחיש את החי ע"י שקרים וזיופים? הרי מכתבו של הגאון מוהרח"ד פדווא זצ"ל אב"ד לונדון (שהעתקנוהו לכאן מסוף הקונטרס) מתאריך כ"ח אדר תשמ"ח לפ"ק, עומד לפנינו, ואין בו שום זכר ל"רשות הרבים דאורייתא", שזה היה צ"ל הסיבה העיקרית במכתבו.

וז"ל, "שמעתי אשר ישנם פה לונדון משתדלים אשר רוצים לסדר עירוב שיהיו יכולים לטלטל בשבת קודש, הנני מגלה את דעתי בזה אשר אני רואה בזה פגיעה בקדושת השבת, כי אין לדמות כלל לונדון לאותן הקהלות הקדושות שיסדו בהן רבותינו בדור שלפנינו עירובין".

והרי פשוט, דאילו היתה כוונתו מצד דין רה"ר דאורייתא, היה צריך לכתוב זאת מפורש, ומדוע הולך סחור סחור? ומהו הפגיעה בקדושת השבת? והיעלה על הדעת לומר על תיקון חז"ל דהוא פגיעה בקדושת השבת?

ועל כרחך דכוונתו לפגיעה בכבוד השבת, הוא על דרך שכבר האריך בזה הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל (בשנת תש"ך) במכתבו, החתום גם ע"י הגאון רבי יוסף ברייער זצ"ל אב"ד קהל עדת ישורון בניו יארק, וז"ל, "הנה הכל מודים שמצוה גדולה לתקן עירובין למנוע את העם מחלול ש"ק, וזכות גדולה להמנות לדבר מצוה חשובה כזאת. ואדרבה כל מי שמעכב, קולר האחריות תלוי על צוארו ולית מאן דפליג. אולם בעת ובעונה הזאת ובפרט במדינה זו המשובשת בגסות ובבורות, כו' בודאי יש להתחשב עם המצב העגום כו' ותחת אשר יתמעט חלול השבת יתרבה ח"ו בסיבת תנאי החיים בעת כזאת".

לכן: "אני מציע שישתקע הדבר לעת כזאת, ולא יזכר ענין העירובין במנהטן עד אשר איכשר דרא, ויערה רוח של תשובה עלינו, ואז תתקנו תקון שלם בעזרת הצור ועל ישראל שלום."

ובמכתבו השני (תשכ"ב) כתב הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל וז"ל, "ועלינו לקוות להחזקת התורה בדור הצעיר וכל בנינו יהיו למודי ה' ויד גדולי התורה תהי' תקיפה, ואז כל אחד ישמח להשתתף בזכות הרבים ולתת יד לתקון עירובין בכל עיר ועיר עפ"י הלכה ועפ"י הסברא גם יחד, ושלום על ישראל", עכ"ל.

לאור ביאורנו זה שאכן זהו כוונתו הברורה של הגאון אב"ד לונדון ז"ל, נשאלת השאלה: עד מתי? עד מתי?

הרי מלפנים גם שכונת בארא פארק בעיר ברוקלין ניו יארק הגדולה, היתה משובשת בגסות ובבורות, ומי לא זוכר שעוד בשנות תש"ל עדיין היו חנויות של יהודים, אפילו חנויות "בשר כשר" פתוחים בעצם יום שבת קודש, וב"ה שכבר נשכח ונשתקע הדבר ונשתנה המצב לטובה, ואכן בשנים האחרונות תיקנו בה הרבנים צוה"פ, וב"ה אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו", וכך זכתה בארא פארק להמנות בין שאר הערים המתוקנות בעולם כעיה"ק ירושלים ובני ברק יצ"ו.

ויש לציין דהתנגדותו של הגאון אב"ד לונדון הרי היתה אמורה בשעתו על שכונת גאלדעס גרין, כי אז התחילו לעשות תוכניות להקמת עירוב דשם, וא"כ כ"ש וק"ו דעתה כבר הגיע הזמן לזעוק עד מתי על השכונה החרדית סטאנפארד הילל המעטירה, עד מתי יהיה זה לנו למוקש?


וזה לשונם: וכן הי' דעת הגאון מוה"ר בצלאל ראקאוו זצ"ל אב"ד גייטסהעד כמבואר במכתבו הנדפס להלן.


תגובתינו:

הואיל ועורכי הקונטרס הלונדוני השמיטו את כל תורף מכתבו, והעתיקו רק את שלהי דבריו שמביא דברי האחיעזר אשר מביא את הביא"פ, ע"כ אין צורך לחזור עוה"פ על מה שביררנו לעיל בדברי הביא"פ והאחיעזר הנ"ל.


וזה לשונם: ועי' בספר שמחת ישראל סי' ד' אות י"א, שהביא הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, ובשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, דבעיירות גדולות שגרים בה ס' רבוא, אע"פ שאין ברחוב א' ס"ר עוברים בו, הוי חשש דאורייתא. וכן כתב הגרי"ש אלישיב שליט"א במכתבו המובא בסוף הקונטרס ע"ד העירוב בירושלים כהיום וז"ל "עוד יש לדון בעצם הדבר אם יש בירושלים ששים רבוא דאז אף לשיטת רש"י אי אפשר להקל ולטלטל על סמך עירוב צוה"פ עכ"ל,


תגובתינו:

תמוה מאד האיך באים לבנות יסוד על עדות של אחד ממחברי זמנינו מה שהבין מפי גדול, בזמן שאותו גדול הדור עצמו (ה"ה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל) כבר גילה דעתו בספריו המפורסמים וז"ל בספר "מנחת שלמה" (ח"א סימן ס' או"ק ל"ב) "הואיל והמקום הזה מיועד לרבים לעבור בו ברכב, אפשר דחשיב שפיר ברה"ר (אם יש ס' רבוא) אולם ברחוב אחד כו'" (ועיי"ע בספר "שלחן שלמה" נידון נשיאת תכשיטין בסימן ש"ג סעיף י"ח או"ק י"ג בד"ה והשתא דלית לן רה"ר גמור), הרי ברור דהס"ר תלוי ברחוב ולא באוכלסי העיר.

וע"ד מה שהביאו בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א וממשמעות מכתבו, י"ל דאפילו אי נימא דס"ל שלא כפשטות השו"ע והפוסקים דהס"ר תלוי ברחוב, אלא בעיר, מ"מ החמיר רק על עירוב של צוה"פ לבד, ולא על עירוב של מחיצות. וכידוע שבעיר הגדולה טורונטו קנדה, שיש בה כפלי כפליים מס"ר אוכלוסין, ואעפ"כ הסכים הגרי"ש אלישיב שליט"א לתקן בה עירוב של מחיצות עומד מרובה על הפרוץ (המודפס בקונטרס 'העירוב הקהילתי בטאראנטא' עמוד 15, תשנ"ח לפ"ק).

אשר על כן ברור, שאף בצוה"פ לבד, ללא מחיצות עומד מרובה, מעולם לא כפו על הציבור להחמיר ע"פ דעת יחיד נגד המנהג שתיקנו עירובין בעיירות הגדולות אף שיש בהם ס"ר אוכלוסין, כדהעיד הגאון מלומזא בעל דברי מלכיאל (ח"ד סוף סימן ג') וז"ל, "ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא כו' כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות", וכן העיד הגאון בעל אגרו"מ (או"ח ח"א סימן פ"ז) דאף בכרכים הגדולים תיקנו עירובין וז"ל, "ואף שנסתפקתי שם דאולי סגי ביש בעיר ס' ריבוא ביחד עם הנמצאים בבתים, יותר מסתבר דאין להחשיב בכלל הס' רבוא אלא אלו הנמצאים בחוצות, דהרי במדבר היו שם בהמחנה יחד עם אלו שבבתים פי ארבע או חמש מס' רבוא, שלכן מכיון שנמצאו כרכים גדולים דתיקנו בהן עירובין, משמע שהקלו בזה".


וזה לשונם: וכן כתב הגר"נ קרליץ שליט"א במכתבו הנדפס בסוף הקונטרס וז"ל "ובעיר שיש בה ס' רבוא בזה נמנעו מלעולם מלתקן עירוב" עכ"ל.


תגובתינו:

הנה דברי הגר"ן קרליץ שליט"א אכן צ"ע, דהרי עדות הגאונים הגדולים הנ"ל מכחישים דברים אלו, כי במציאות הרי נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא. (ואולי סבר דבכרכים גדולים שייך שימצא בהם רחוב מרכזי שהוא רה"ר). וכן מש"כ שנמנעו מלעולם מלתקן עירוב בעיר שיש בה ס' רבוא, הוא סתירה גמורה למה שבעצמו הביא בספרו "חוט שני" (ח"ב עמוד ר"פ) בשם רבו החזו"א וז"ל, "ולפי זה בצורה הזאת (שצייר שם) לא תמצא רה"ר אף בחוצות רחבות ט"ז אמה וס' רבוא בוקעים בהם כו' ויצא לנו מזה דבזמן הזה כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות היחיד גמורה מן התורה". ומה עוד שכידוע ומפורסם שהחזו"א השתדל בפועל ממש יחד עם האחיעזר (כמובא בשו"ת אחיעזר ח"ד סימן ח') להקים עירוב של מחיצות בעיר הגדולה פאריז, שהיו בה אז (תרצ"ח לפ"ק) קרוב לג' מיליון אוכלוסיןן.


וזה לשונם: הנה נתברר [שאף דמפשטות לשון השו"ע לכאורה לא משמע כן] דעת רבותינו האחרונים ז"ל להלכה למעשה דהא דרה"ר לא הויא אלא אם יש ששים רבוא הכוונה היא שבעיר יש ס"ר ולא שיהא צריך שיעברו בתוך הרחוב ששים רבוא ומינה לא תזוע.


תגובתינו:

הנה פתחו דבריהם כ"מודים במקצת" דפשטות השו"ע אינו כדבריהם (כי בשו"ע לא נזכר כלל על ס"ר "אוכלוסין בעיר", ולא "דיירין בעיר", אלא ס"ר "בוקעין בו" דהיינו ברחוב. ובודאי לא נעלם מהם שמטעם זה עצמו הוכרח האגרו"מ לפרש דבעינן ג' מיליון אוכלוסין, כדי שיהיו ס"ר בוקעין ברחובות יחד). ולמרות ידיעתם זו, באים בעלי הקונטרס הלונדוני לעקם ולעקור "דעת רבותינו האחרונים ז"ל להלכה למעשה" דהס"ר לא תליא בבקיעה על הרחוב, אלא על האוכלסין הדיירין בעיר, וכל זאת רק כדי להשיג מטרתם, למנוע מנהג ותיקין שרבותינו השתדלו במשך כל הדורות לתקן עירובין אפילו בכרכים היותר גדולים.

והנה לא די במה שכבר דחינו לעיל את כל ראיותיהם מדברי האחרונים שהביאו, שאינם חולקים כלל על פשטות השו"ע (ה"ה רבותינו: המג"א, החכ"צ, הביא"פ, הגר"ש קלוגער, תפארת ישראל, ערוך השלחן, מנחת יצחק, הגרש"ז אויערבאך), אלא דיש להוסיף עליהם עוד רשימה ארוכה של גדולי הפוסקים דנקטו כפשטות השו"ע (ועכ"פ ס"ל דבעינן ס"ר בוקעין בצוה"פ), הלא הם: שו"ת מים רבים (סימן ל"ד), פני יהושע (שבת ה ע"ב בסוף ד"ה אמנם), בית מאיר (שבת ה' ע"ב ד"ה בשלמא), הגר"א (כדהוכיח במנחה עריבה סימן ז או"ק ע"ז:ו) שו"ע הרב (סימן שס"ג סעיף מד) יד דוד (עירובין נ"ה ע"ב), בית יעקב (עירובין ו ע"א), נחלת יעקב להחוו"ד (עירובין ו ע"ב), שו"ת משכנות יעקב בדעת המחבר (סימן קכ"א דף קכו ד"ה ומה שפירש וד"ה וכבר), אשל אברהם (סימן שמ"ה ד"ה שהוא מקורה), שו"ת בית שלמה (סימן מ"ג), שו"ת חידושי הרי"ם (סימן ד), שו"ת ישועות מלכו (סימן כ"ז), שו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ה), שו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג), שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן ד ד"ה עוד ראיתי), משנה ברורה (בשער הציון סימן שמ"ה או"ק כה בדין דס' רבוא עוברין בכל יום) שכתב, דבעינן "שיעברו דרך המבוי המפולש"), שו"ת מהרש"ג (ח"ב סוף סימן כו), שו"ת תירוש ויצהר (סימן ע"ג או"ק ה), שו"ת אזני יהושע (סוף סימן יח ד"ה ועכ"פ), שו"ת בית אב (ח"ב סימן ה או"ק ב), שו"ת מהר"י שטייף (סימן סח ד"ה ואחשוב), שו"ת אבן ישראל (או"ח ח"ח סימן ל"ו, שו"ת קנין תורה (ח"ד סימן מ אות ה), שו"ת ויען יוסף (סימן קלא אות א וסימן קנה אות א וסימן קצה אות ב), שו"ת שבט הלוי (ח"ו סוף סימן מא) ד"אם אין ס"ר בוקעים כאשר אמר כ"ת אם כן אין מה לדבר", ועוד ועוד.

לאור רשימה "קצרה" זו (דעות יחידאיות...), יש להזדעזע מן העזות והחוצפה, של עורכי הקונטרס הלונדוני, הבאים להחליט ולקבוע, מי הם הפוסקים הנחשבים אצלם ל"רבותינו האחרונים" ז"ל, ומינייהו לא תזוע, ומי ומי דעתם אינה נחשבת ל"הלכה למעשה" וכלשונם: "[אף דמפשטות לשון השו"ע לכאורה לא משמע כן] דעת רבותינו האחרונים ז"ל להלכה למעשה דרה"ר לא הויא אלא אם יש ששים רבוא הכוונה היא שבעיר יש ס"ר ולא שיהא צריך שיעברו בתוך הרחוב ששים רבוא, ומינה לא תזוע". אכן "הנה נתברר" דב"אינם מודים בעירוב" עסקינן, וכל מה שטרחנו לדחות בדויות דבריהם אינם אלא לחזק ולקיים מנהג ותיקין, בבחינת ודע מה שתשיב...


וזה לשונם: חומרא נוספת בזה לדעת החזו"א

ט) וע"ע במכתבו של הגר"נ קרליץ שליט"א הנדפס בסוף הקונטרס, שכותב בשם החזו"א וז"ל "מה ששמעתי בשעתו מפי מרן דודי בעל החזו"א זצלה"ה, על הכביש שעובר בבני ברק שנקרא בשעתו הכביש השחור, הואיל והכביש הזה משמש כדרך להביא סחורות וכו' יש לחשוש שדינו כרה"ר, מאחר שמשמש לס' רבוא, ואין להכניסו בעירוב של העיר" עכ"ל.

הנה החזו"א החמיר עוד יותר דאף אם אין עוברין כלל הס"ר ברה"ר, כל שמשמש לצורכם, שהרי מביאים דרך רה"ר זו סחורות וכדו' לכל העיר שבה יש ס"ר, גם זה מספיק שיהא רה"ר, ועפי"ז פשוט יותר שיש בלונדון רה"ר דאורייתא בהרחובות הגדולים משמשים לכל העיר בדרך זה, אף אם אין עוברים שם כלל ששים רבוא.


תגובתינו:

א) צריך להבין איך שייך שהכביש (השחור) תיחשב לרה"ר, הלא לכאורה היו יכולים לסמוך על שיטת החזו"א שהתיר לכתחילה בעומד מרובה על הפרוץ ע"י הבתים לאורך הכביש. וכשבאו משלחת רבנים ועסקנים הממונים על תיקון עירובין אל הגר"ן קרליץ שליט"א העלו בפניו קושיא זו, והשיב בפשטות, שבזמן החזו"א עדיין הבתים שהיו לאורך הכביש הי' פרוץ מרובה על העומד, ואילו היה המצב אז כמו בזמנינו היום שהעומד מרובה, פשוט דאין לו דין רה"ר (נדפס בבני ברק בעיתון "ארבע כנפות" כ"ה אדר ב' תשס"ח, עמוד 21).

ב) מש"כ דהואיל והכביש הזה משמש כדרך להביא סחורות וכו' יש לחשוש שדינו כרה"ר, היא פליאה עצומה, דהרי כתב החזו"א מפורש (בסימן ק"ז או"ק ו) דבעינן דהס"ר עוברין בתוך הרחוב דליהוי רה"ר, וז"ל, "והני מילי בשתיהן רחבות ט"ז אמה ורה"ר עוברת בתוכן, ואז לא מהני להו צוה"פ ובעינן דלתות, אבל אם אחת מהן אינה רחבה ט"ז אמה, או שאין שיעור רה"ר עוברין בתוכה, מתקן אותה בצוה"פ וניתרת גם שני', שהיא רחבה ט"ז אמה וס' רבוא בוקעין בה, בצוה"פ, שהיא רשות היחיד גמורה מה"ת בלי שום תיקון".

וכן מוכח נמי דתליא ברחוב ממש"כ (שם או"ק ז) לגבי רחובות ושווקים שאלמלא היו מוקפים בד' מחיצות ודאי הי' רה"ר מחמת רוחבם ט"ז אמה וס"ר בוקעין בתוכם, וז"ל, "ויצא לנו מזה דבזה"ז כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות היחיד גמורה מה"ת, דכלן תמצא בהן אחת מוקפת ג' מחיצות והיא רשות היחיד".

[והנה שוב ושוב מוכיחים עורכי הקונטרס הלונדוני על זילות השתמשותם בדברי החזו"א, רק כשנוח להם "משתמשים" בשיטתו, וכשדבריו אינם תואמים למטרתם, אזי ישוו שיטתו לדעת יחידאי וד"ל.]

ג) אפילו את"ל דס"ל להחזו"א דסגי במשמש לס"ר לרחוב, מבלי דריסת ס"ר בפועל ממש, אין שום נפק"מ לגבי תיקון צוה"פ, כי הרי ס"ל להחזו"א (או"ח סי' ק"ח או"ק יב) כדעת המג"א (ועמו יותר מחמישים פוסקים דנקטו כוותיה), שכדי שיתבטל צוה"פ צריך שיהיו רבים (ס"ר) בוקעין בצוה"פ בפועל ממש.

ולאור זאת פשוט, דאפילו מבלי שיטת החזו"א (דסגי עומד מרובה ע"י מחיצות הבתים) עדיין יכולים לתקן צוה"פ בלונדון גם לדעת החזו"א, כיון דאין בה רחוב כזה שס"ר בוקעין בה בפועל ממש שיבטל את צוה"פ.


וזה לשונם: דברי האגרו"מ ביישוב לשון המחבר דמשמע שצריך ס"ר בוקעים בכל יום

י) ועי' בשו"ת אגרות משה או"ח סי' קל"ט ענף ה', שכתב ליישב הא דקשה דהרי לכאו' מפשטות לשון המחבר משמע דצריך שיעברו ס"ר בכל יום בהרחוב, וכתב לתרץ דכל רחובות העיר שרחבים ט"ז אמה מצטרפים, ונחשבים לרה"ר אחד גדול,


תגובתינו:

א) מה שכתבו דהאגרו"מ תירץ דדבריו אינם נגד פשטות השו"ע, אינו נכון כלל, דהרי האגרו"מ עצמו כתב בהמשך דבריו שם, ששיטתו החדשה הלזו היא "דוחק", וא"כ אינו פשטות השו"ע, וז"ל "ומה שנקט הש"ע לשון כזה שיותר משמע שיהיו עוברין בו באותו מקום לבדו כל הס' רבוא, הוא בשביל דרכים שמחוץ לעיר ששם צריך שיהיו עוברין בו באותו הדרך, לכן לא חש למינקט לשון זה, כיון שיש לפרש לשון זה ברחובות העיר על העיר, אף שהוא בדוחק, כיון שהוא לשון מרווח על הדרכים".

ובוא וראה עד היכן זייפנותם מגעת, דלא די דתולים עצמם באילן גדול לומר דזהו פשטות השו"ע, אף שהגדול עצמו מכחישם דפירושו הוא דוחק ואינו פשטות השו"ע, באים הם וכופים וכופפים ומעקמים את כל שאר דברי הפוסקים, בסברותיהם הכרסיות השטוחים עלי הקונטרס הלונדוני, לעקור את דברי השו"ע וכל הפוסקים מפשטותם ואמיתות קדושתם.

ב) ולא עוד, דלדבריהם תימה גדולה על הגאון בעל אגרו"מ שכתב (שם) דפירושו הוא "דבר חדש", וז"ל "בענין הס' רבוא נראה לענ"ד דבר חדש... ולכן אני אומר שודאי סגי בזה שישנם בעיר", הרי לדברי הקונטרס הלונדוני כבר הקדימוהו כל הפוסקים הקודמים בדבר החדש הלזה דס"ל שהס"ר תלוי בעיר.

ג) אך באמת מוכח דהאגרו"מ ידע דדעת הפוסקים הקודמים לא סברו כוותיה, דהא כתב מפורש (או"ח ח"ד סימן פז) שחידושו זה דהס"ר אינו תלוי ברחוב אחד, הוא נגד פשטות הפוסקים, וז"ל "לא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה".


וזה לשונם: וא"כ בעיר שמצויים בה ששים רבוא, ממילא בוקעים ברה"ר שלה ס"ר בכל יום, דהרי בכל יום בדרך כלל נמצאים כולם ברחובות, וכיון שמצטרפים כל הרחובות, הרי ששים רבוא בוקעים בהרה"ר כל יום, ובשביל זה הוי רה"ר, ואתי שפיר לשון הראשונים והמחבר, שכתבו גם בשיטת רש"י שס"ר בוקעים בו בכל יום,


תגובתינו:

דברים אלו שכתבו משמו של האגרו"מ אינם נכונים כלל, כי המעיין בתשובתו הנ"ל - שהיה התשובה הראשונה בה התחיל לחדש שיטתו בענין ס"ר - יראה דמספקא ליה אי סגי שימצאו ס"ר בבתים וברחובות יחדיו, או דבעינן הרבה יותר מס"ר בכללות העיר כדי שימצאו ברחובותיה ס"ר בבת אחת. אבל במסקנתו (בח"ה סי' כ"ח או"ק ה' וסי' כ"ט) כתב להדיא דבעינן ג' מיליון אוכלוסין כדי שימצאו ס"ר ברחובות בבת אחת. ולא כדכתבו בשמו ד"בעיר שמצויים בה ששים רבוא, ממילא בוקעים ברה"ר שלה ס"ר בכל יום, דהרי בכל יום בדרך כלל נמצאים כולם ברחובות", שבזה שיבשו וסירסו את דברי האגרו"מ הן מש"כ בהשקפתו הראשונה וכ"ש מש"כ במסקנת שיטתו.


וזה לשונם: ולפי שיטתו כל רחובותי' של לונדון דינם כרה"ר. וע"ע בח"ד סי' פ"ז ופ"ח שכתב, דרק אז הויא רה"ר אם הס"ר כולם נמצאים בשטח של י"ב מיל על י"ב מיל דומיא דמדבר, ובלונדון כן הוא המצב [עפ"י המדידות שעשינו] שסטמפורד היל וגולדערס גרין עם West End וגם City of London הכל נכלל בתוך י"ב מיל על י"ב מיל, ופשוט שיש בכל שטח זה ביחד בקיעת ס"ר בכל יום.


תגובתינו:

הנה שוב הוכיחו בדבריהם שאינם בקיאים במכלול תשובותיו של האגרו"מ המפוזרים בכמה מכרכיו, כי העלימו לגמרי מן הקוראים, את אחד מעיקרי היסודות של מסקנת שיטתו, אשר חידש בדין ס' רבוא לרה"ר, והוא דכדי שימצאו ס"ר ברחובות, צריך שיהי' ג' מיליון אוכלוסין על שטח של י"ב מיל על י"ב מיל, ואם לאו, אינו רה"ר מדינא (אגרו"מ או"ח ח"ד סי' פ"ז). אלא דבכרך גדול אף שאין בה ג' מיליון, אלא קרוב למספר זה, הגם דמצד הדין אינה רה"ר לשיטתו, "דהוא שייך רק כשיהיו תושבי העיר עם העוברים ושבים ממקומות אחרים לכה"פ חמשה פעמים ס' רבוא, דהוא ערך שלושה מיליון, מ"מ אין לתקן שם עירוב מאחר דיש הרבה שיאמרו באומדנא שלהם שהיא גדולה עד שוודאי איכא ס' רבוא" (שם ח"ה סי' כ"ט).

ואפילו את"ל שיש בשטח י"ב מיל בלונדון ג' מיליון (כי למשל בעיר הגדולה ברוקלין נתברר שאינו כן), או שיש ס' רבוא בוקעין, בבת אחת, ברחובות שטח זה (וכלשון האגרו"מ "דהוא שייך רק כשיהיו תושבי העיר עם העוברים ושבים ממקומות אחרים לכה"פ חמשה פעמים ס' רבוא, דהוא ערך שלושה מיליון"), מ"מ אין עיכוב לשיטת האגרו"מ לתקן עירוב בשכונות היהודים כגון גאלדעס גרין וסטאנפארד הילל, א) כדפסק (שם) להדיא להתיר תיקון עירובין בשכונות היהודים המסופחים לעיר הגדולה דעטרויט, וכן פסק (שם ח"ד סי' פ"ו) להתיר בשכונת קיו גארדנס היללס למרות שהיא חלק בלתי נפרד של העיר הגדולה קווינס (שלשיטתו היה לכאורה צריך לאסור), וטעמו שהתיר כי המדובר הי' על עירוב שהקיף רק שטח קטן שאין בו ס' רבוא, ב) כ"ש שלדעתו מותר לתקן בשכונות היהודים דלונדון, משום שהם מוקפים במחיצות, וכדיתברר להלן אי"ה בענף ג'.

והנה זה ברור דעצם ההשתמשות של עורכי הקונטרס הלונדוני בחידושי יסודותיו של האגרו"מ כדי לעכב ולמנוע תיקון עירובין, במקומות שהאגרו"מ לא דן עליהם בתשובותיו, זהו ודאי נגד דעת קדשו, דהרי הוא עצמו כתב (באו"ח ח"ד סימן פז) וז"ל, "לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה". ושוב חזר על זה בהמשך דבריו שם וז"ל, "לא אמרתי למה שאני סובר, לרבנים חשובים, לפס"ד ברור". והשתא, אם במקומות אשר הוא עצמו דן עליהם, לא רצה לומר דעתו כפס"ד ברור, האיך יבוא כל הרוצה ליטול כתר תורה על ראשו להשתמש בשרביטו של מלך כפס"ד ברור על שכונות היהודים באינגלטירא שמעולם לא דן עליהם, לכפות ולמנוע זכות הציבור ועונג שבת ע"י מצות תיקון עירובין!

ולכבוד צאתנו מן האוהל עם סיום תגובתינו על ענף א', נסיים בכי טוב, ואין טוב אלא תורה, דהנה כבר הוכחנו לעיל בראשית תגובותינו, אודות שיטת רש"י שכתב "ועיר שמצויין בה ס' רבוא", שרש"י עצמו גילה דעתו (בדף נ"ט ע"ב ד"ה אלא לארכה) דאין כוונתו על האוכלוסין הדרים בכללות העיר, אלא על "רחובה של עיר" וכדתיאר רש"י שם כיצד היה דרך העיירות בזמן חז"ל, שדריסת תושבי העיר לצאת ולבוא היה רק דרך הרחוב המרכזי הנ"ל, ולאור זאת המלה "עיר" אינו אלא היכי תימצי שימצא בה ס"ר ברחובה המרכזי הנ"ל, וכן מוכח מהרבה ראשונים שהביאו שיטת רש"י והשמיטו לגמרי מלת "עיר". ועתה לסיום פרק זה שהוא שיטת רש"י (ומקורו מהבה"ג), עלינו להביא פרפרת נפלאה, מאירת עינים, מתוס' מפורש לחיזוק דעת כל הפוסקים שהבינו כן בשיטת רש"י, והוא בעירובין (דף כ"ב ע"א ד"ה חייבין עלייהו משום ר"ה), על הא דא"ר יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, דביארו שם התוס' "דירושלים היתה מפולשת מד' צדדין, וחייבין עליה משום רה"ר לעומד באמצע הפילוש דליכא מחיצא", עכ"ל התוס'. הרי דאף דרה"ר היתה רק על מקום קטן באמצע הרחוב המפולש, מ"מ לא נמנעו התוס' מלפרש מאמר ר' יוחנן ד"ירושלים כו' חייבין עליה משום רשות הרבים", ומכאן עוד ראיה ניצחת דמלת "עיר" אין כוונתה על כללות העיר, אלא על רחובה בלבד, ודו"ק.


המשך יבוא בס"ד

No comments:

PART 3: THE TRUTH REGARDING THE STAMFORD HILL ERUV

Their argument: But the Mishnah Berurah argues that most poskim uphold asu rabbim u’mevatlei mechitzta , so according to most poskim the...