האם עיירות הגדולות שבזמנינו הם רה"ר דאורייתא
ומה שכתב האברך הנ"ל בהערה ל' דלא מצינו לשום פוסק שהחליט להקל אפי' כשיש בעיר ס"ר, אם אין ברחוב אחד ס"ר, והדברי מלכיאל מסתפק בזה וכתב שחלילה להקל בדאורייתא עכת"ד ופלא איך לא בוש להעלים שהדברי מלכיאל חזר בו בח"ד סימן ג' וכתב להקל מאחר דאין ס"ר ברחוב אחד, וכתב דכן המנהג פשוט לערב בעיירות גדולות של ס"ר בימינו מטעם זה משום דלא נמצא ס"ר ברחוב אחד.
בהערה ל"א כתב דמה שאנו נוהגין בעיירות גדולות בכמה קולות שמותר רק בכרמלית כגון לצאת בתכשיטין ואמירה לעכו"ם וכיו"ב, מצא ע"ז אופני קולא שיש להקל אף ברה"ר דאורייתא, וכתב דע"ז נתיסד מנהגינו. וכל דבריו אין להם שחר כלל דהרי כבר אנו נוהגין זה ששים שנה באלו הקולות, וכל הרבנים הזקנים יודעים שאנו מקילין מאז ומקדם מטעם שאין לנו רה"ר דאורייתא, א"כ מה יועילו במה שימציאו עתה אחרי ששים שנים אופני קולות מה שמותר גם ברה"ר, הלא זה אינו יכול לסתור המנהג הקדום שנתייסד רק על סמך שאין לנו רה"ר דאורייתא כמו שהעידו כמה רבנים זקנים ע"ז, ואפי' רבנים המתנגדים לעירוב הודו דמה שאנו נוהגין לצאת בתכשיטין ואמירה לעכו"ם הוא על סמך שאין לנו רה"ר דאורייתא, רק הם טוענים שמ"מ הוי ספק רה"ר וכשנוגע לדרבנן הם תופסים שאינו רה"ר, אבל לא כשנוגע לדאורייתא, והם לא ידעו עדיין מההמצאות של אברכי זמנינו, וא"כ איך יחליפו עתה טענותיהם בטענות חדשות לבאר מנהג הקדום בהמצאות שלא עלה על דעתם כזאת.
ובעיקר הדבר מה שאומרים שהם תופסים שהוא ספק רה"ר, ועל דאורייתא הם מחמירים. כבר הושבנו ע"ז הרבה פעמים שכאן ליכא ספק אחד בלבד, אלא הרבה ספיקות, וממילא כשאיכא ספק ספיקא אזדא לה חששא דאורייתא.
ומה שכתב האברך בקובץ הנ"ל בענין התכשיטין דאנו סומכים בעיקר על מוטב שיהיו שוגגים לא א"ש דזה מהני רק שלא למחות אבל המנהג הוא שאנו מתירים להדיא לצאת בתכשיטין, גם מה שכתב דמותר לצאת בתכשיטין מטעם שאנו סומכים על הרמ"א דכיון דמצויין תכשיטין גם בחול ליכא למיחש לשלפי ומחוויא. דבריו לא א"ש דהנה עיין בביא"פ דף מט ע"ב בסוף התשובה וז"ל, ואם אתה מחמיר עליהם להטעינם עיבור צורת הפתח המכשלה הזאת תחת ידך ואתו לידי תקלה לטלטל בלא זה, וגם מהאי חששא אנו צריכין לאסור לנשים תכשיטין אשר לא ישמעו. ואף לדעת הרא"ם יש דברים האסורים עכ"ל. הרי דאין אנו סומכים על הרמ"א שהביא רק בשם י"א ולא פסק כן, וגם הרי כתב בש"ע הרב שאין זה מועיל אלא לתכשיטים שאסרו מחשש שמא תשלפם אבל תכשיטים שאסרו מחשש שמא יפלו או מחשש טבילה או שמא ישחקו עליה אין לנו לומר אלא שסומכים על דברי המקילים עכ"ל. והרי אנו נוהגים לצאת בכל התכשיטין, וע"כ שהוא מטעם שאין לנו רה"ר דאורייתא.
כתב בקובץ הנ"ל דמה שאנו נוהגים בשבת שבחג הסוכות לעשות צוה"פ לטלטל מהבית להסוכה הוא משום שמוקפת רק רחוב אחד, ואם יש ב' מחיצות שלימות יש מגדולי הפוסקים דלא אתו רבים ומבטלי לה כהגהות אשרי, וכן כתבו לעיל בסעיף ג' דבשעה"ד יש להקל כשיטה זו, ודבריו אין להם שחר דהרי הוא הלכה פסוקה בש"ע דבשני מחיצות עדיין הוי רה"ר דאורייתא וכן דעת רוב הראשונים נגד ההג"א, ולעיל לא רצה האברך ראה"כ הנ"ל לסמוך על החזו"א דעיירות שלנו אינו רה"ר, מחמת דלפי דעתם המשובשת הוא נגד הביא"פ שצריך להיות מחובר בקרנות, [וכבר ביארנו לעיל דהביא"פ לא כתב דבר זה כלל] וכתב דהביא"פ הוא הפוסק המקובל בענין זה, וא"כ איך יסמוך הוא על השיטה בהגהות אשרי והרי השו"ע הוא הפוסק המקובל שנתקבל בכל ישראל לנהוג כמותו והוא פוסק דבשתי מחיצות עדיין הוי רה"ר ולא מהני צוה"פ, ואם בשעת הדחק אפשר לנטות מהקבלה נגד השו"ע, א"כ כ"ש שיש לנטות מקבלה שלו שבדה מלבו לפסוק דצריך מחובר בקרנות, ובפרט שאין לו שום שורש בהפוסקים הקדמונים, ויש לפסוק כהחזו"א ועוד הרבה אחרונים שהבאנו שאי"צ להיות מחובר בקרנות ועומד מרובה על הפרוץ, אף שאינו מחובר בקרנות חשוב כשם ד' מחיצות ומהני לרוב ראשונים ואחרונים, כמו שכבר ביארנו בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל, וזה עדיף הרבה משתי מחיצות מעלייתא דלא מהני אלא למספר קטן של ראשונים, וממילא אפי' לשיטתם של אברכי בית ועד לחכמים המקילים בשתי מחיצות בשעת הדחק, כ"ש וק"ו שעליהם להקל לערב בעיירות שלנו שיש להם ג' או ד' מחיצות עומד מרובה על הפרוץ.
ובעצם הדבר שרצה לומר דבחג הסוכות סומכים על השיטה דשתי מחיצות דאורייתא משום שעת הדחק, כמה תשובות בדבר א) הלא אין לו שחר ליתן טעם חדש להמנהג שכבר נוהגים עשרות בשנים לערב בחג הסוכות ושום רב לא ידע מהיתר זה של שתי מחיצות דאורייתא שמצא עתה בספר עמק הלכה, וא"כ ע"כ המנהג אינו מטעם זה, אלא משום שהחזיקו ערים שלנו לכרמלית. ב) הרי נוהגים לעשות צוה"פ בכל אופן אף במקום שליכא שתי מחיצות. ג) אם מותר רק בשעת הדחק צרכין להחמיר בחג הסוכות שלא לטלטל דברים שאינן מחיוב בסוכה, כגון פירות יאכלו בבית ולא יביאום לתוך הסוכה, ואיך יכולים להקל בהוצאה דאורייתא משום החומרא לאכול פירות בהסוכה, והרי הכל יודעים שמטלטלים כל הדברים לתוך הסוכה, וא"כ ע"כ אין ההיתר משום שעת הדחק, ועוד הרי גם לשמיני עצרת הם נוהגים להשתמש בהצוה"פ אף שיש צדדים גדולים שלא לאכול בסוכה אפ"ה הם מקילים על הוצאה דאורייתא, וע"כ דכל דבריו הם בדותא בעלמא.
ועוד והוא העיקר דכבר ביארנו לעיל בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל בהא דכתב הגהות אשרי בשם האור זרוע דפסקינן שני מחיצות דאורייתא, דזה שייך בכל מקום בעיירות שלנו אף במקום שנפרצה בהצד לרחוב אחר, מ"מ גם שם מותר כיון דנפרצה רק למקום שיש בו ג"כ שני מחיצות דאורייתא, וא"כ הרי נפרצה לרה"י אחר, וכה"ג לא מזיק הפירצה כלל. וכן ביאר החזו"א דבכה"ג דנפרצה לרה"י לא חשוב פירצה, וא"כ ליכא רה"ר בשום מקום דבכל מקום איכא שני מחיצות דאורייתא, וביררנו בראיה ברורה מדברי האור זרוע עצמו שמבואר כן, [וגם הבאנו מדברי האבני נזר דבאמצע הפילוש לא חשוב מפולש משער לשער כיון דלהלאה הוי רה"י הוי כמאן דמליא.] וא"כ אם נאמר להקל ברחוב אחד מחמת שני מחיצות דאורייתא, ה"ה שיש להקל לערב כל העיר יחד דבכל מקום ומקום שבעיר איכא שני מחיצות דאורייתא.
עוד כתב האברך הנ"ל בהערה ל"ז דהרגיל בהלכות שבת ימצא הרבה פעמים בנו"כ הש"ע במקום שיש נפק"מ להלכה בין כרמלית לרה"ר כתבו דעיירות שבזמנינו לא הוי רה"ר מחמת דעת רש"י דצריך ס"ר והשתא אם נאמר דכל שאינו מכוון עד חוץ לעיר לא הוי רה"ר, הלא לכו"ע אין העיירות רה"ר משום כיון שאין הדרכים מכוונות עד חוץ לעיר, ולדברי המתירים לחנם טרח הביא"פ להוכיח דנקטינן כדעת רש"י הא יש היתר פשוט. הנה כבר כתבנו דמפורש יוצא מהדברי מלכיאל ומדברי הגאון רש"ד כהנא ראב"ד דווארשא דרק העיירות הגדולות לא היו מכוונות בזמניהם, אבל העיירות הבינונות והקטנות היו מכוונות, וא"כ אלו הוי רה"ר להפוסקים שאין מצריכים ס"ר, וכן שמענו מהרבה אנשים נאמנים שביקרו באירופא שעוד היום ישנם הרבה עיירות כמו במדינות פולין וכיו"ב שהן מכוונות ממש משער לשער ורק בערים הגדולות מאד אינם מכוונות, ומה שכתב האברך הנ"ל דהפוסקים עד זמנינו כתבו דלהמחמירים שא"צ ס"ר יש רה"ר דאורייתא בעיירות גדולות, לא ידענו מה הוא סח, הרי להמחמירים שא"צ ס"ר הלא גם עיירות הקטנות הוי רה"ר וא"כ הלא לא דיבר כלל מעיירות הגדולות שאינם מכוונים.
עוד כתב האברך ראה"כ הנ"ל דמה שטוענים דאין מצרפים קאר'ס כבר מפורסם דהביא"פ מיירי רק מביטול מחיצות דהנוסעים למעלה מי' אין מבטלים מחיצה עכת"ד. הנה כבר ביררנו בארוכה בספר "איזהו רשות היחיד" שזה אינו אמת דהרי הביא"פ כתב שלש היתרים, שנים קאי על רוכב על הסוס א' מחמת שהוא למעלה מי', והב' מחמת שאינו בוקע ברגל דומיא דדגלי מדבר, וכתב אח"כ כ"ש היושב בקרון דכיון שהוא יושב ברה"י פשיטא דאינו מבטל המחיצה. וטעם זה הוא טעם בפנ"ע אף שהוא בתוך עשרה, וכ"כ מהרש"ם בשם הביא"פ דאין מצרפים היושב בקרון לס' רבוא, ומה שהקשה האברך הנ"ל מדברי המג"א בקושייתו למה ים לא הוי רה"ר מחמת הספינות, ותירץ מחמת דלא ניחא תשמישתיה. כבר הבאנו בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל מדברי הכנסת יחזקאל שמפרש את קושיית המג"א דלמה לא הוי הים רה"ר מחמת ההולכים ברגל וע"ז תירץ דלא ניחא תשמישתיה ולא מיירי שם כלל מענין הספינות שדיבר לעיל עי"ש. ואפי' אי נימא שמדבר שם מהספינות הרי ישנם הרבה ספינות שאינם רה"י וממילא הוקשה לו למה לא הוי רה"ר מחמת אלו הספינות. והבאנו שם שבעה עשר גדולי אחרונים שסוברים שאין מצרפים לס' רבוא הנוסעים בקאר'ס. וכן הבאנו דברי גדולי ראשונים שמוכח מדבריהם דאין מצרפים הנוסעים בעגלות לעשות רה"ר עי"ש.
ומה שהביא האברך ראה"כ הנ"ל את דברי הפרמ"ג סימן שס"ג ס"ק ל', הלא לא מיירי הפרמ"ג כלל מלעשות רה"ר אלא קאי על דברי המג"א דנימא אתו רבים ומבטלי מחיצות כיון שהוא בידי שמים, וע"ז איכא חשש אף שאינו דומה לדגלי מדבר ואף שאינו רה"ר, כמבואר בסימן שס"ה דאף במבוי מזיק בקעי בה רבים וממילא איכא חששא אף בבקיעה ע"י עגלה, וכן החת"ס סוף סימן פ"ט לא מיירי כלל מחשש רה"ר דאורייתא אלא דיבר מענין בקיעת רבים דמזיק אף בכרמלית, שהרי כתב שם דכיון דאיכא צורת הפתח אינו מפסיד שום בקיעה והרי ברה"ר לא מהני צוה"פ, אלא כונתו דאיכא חששא דבקיעת רבים אף בכרמלית, וכיון דא"צ דומיא דדגלי מדבר ממילא מזיק אף רוכבי הרכש ועוברי מעברה במרכבה, וע"ז תירץ דכיון דאיכא צוה"פ לא מזיק הבקיעה אבל לא מיירי החת"ס כלל מענין רה"ר דאורייתא, והאברך הנ"ל טועה בדברים פשוטים כאלו, ותמיה רבתא האיך כותב דברי ברור טרם יחקור דבר לאמיתו.
וגם מה שכתב בקובץ הנ"ל דמהרש"ם גופיה בח"ג כתב לענין מרכבת הברזל שאינו רה"ר כיון שאין שם ס"ר, משמע דאם היה שם ס"ר הוי רה"ר כבר כתבנו בספר "איזהו רשות היחיד" שזה טעות דשם קאי מהרש"ם לאפוקי מדברי השואל שכתב דבזמנינו יש רה"ר דאורייתא משום דא"צ להיות ס"ר בפועל רק ראוי לס' רבוא, וכיון שיש מרכבת הברזל שראוי לבוא שם ס' רבוא ממילא יהיה רה"ר, ואין כוונתו דמקום מסילת הברזל יהיה רה"ר אלא כונתו דהעיר עצמו יהיה רה"ר מחמת שראוי לבוא שם ס' רבוא ע"י מסילת הברזל, וא"כ לא שייך כאן הנידון אי מצרפים הנוסעים בעגלות, שהרי כיון שהוא רה"ר רק מחמת שראוי לבוא שם ס' רבוא והרי הם ראוין לצאת מהמסילת הברזל ולבקוע ברגליהם לתוך העיר, וע"ז הוצרך מהרש"ם להשיב לו דלא סגי במה שראוי לס' רבוא אלא צריכין לבוקע בפועל ממש.
גם מה שכתב האברך ראה"כ הנ"ל דבלא"ה אין לנו נפק"מ מזה כיון דמצרפים כל העיר לס' רבוא א"כ אפילו הנוסעים בקאר'ס הולכים ברגליהם בכניסה וביציאה מן הקאר. הנה הדבר לפלא דלעיל בהערה כ"ט האריך דיש לנו ברחוב בעדפאר"ד עצמו שהוא ארוך תשעה מייל ויש שם ס' רבוא, הרי היה לו נפק"מ גדולה לבאר זאת, וא"כ לפי מה שכתבו גדולי הפוסקים דאין מצרפים הנוסעים בקאר'ס א"כ בטל כל בניינו, ולמה אין נפק"מ. ובעיקר דבריו כבר כתבנו לעיל בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל דאף להמצרפים כל העיר לס' רבוא מ"מ אין מצרפים מה שהולכים מביתם עד הקאר ברגליהם, שהרי מבואר בראשונים, בספר השלמה ובספר המאורות ובמאירי, דמה שבוקעים במבוי שלהם שהם דרים שם אינו עושה רה"ר, ורק מה שהוא מקום דריסה לכל בני העיר ולא מבני מבוי ההוא, רק דריסה כזו עושה רה"ר, וא"כ מה שבוקעים ברגליהם במבוי שלהם שהם דרים שם עד הקאר אינו עושה רה"ר כלל, ואח"כ הרי נוסעים רק בקאר.
עוד הביא האברך הנ"ל דברי מהר"י שטייף סימן ס"ח במה שהביא דברי הרמב"ם דהמדבר בזמן שישראל היה שרויין שם לא היה רה"ר, וכתב הכסף משנה בשם ר' אברהם בן הרמב"ם מחמת שהיה שם אוהלים סדורות להם לא היה רה"ר, ותמה עליו שכבר כתבו בהערה כ"ח שדעת הרמב"ם שכל מחנה ישראל היה רה"ר, וכתב דכל המפרשים עשו ט"ס בדברי הרמב"ם בהא דמדבר. ודבריו מרפסין איגרא איך אברכי זמנינו מרהיבין בנפשם לחלוק על רבינו אברהם בן הרמב"ם כאילו היה אחד מחברי הכולל שלהם, והוא כתב להדיא דהמדבר לא היה רה"ר מחמת שהיה שם אוהלים סדורות, ומה שכתב בקובץ בית ועד לחכמים שזה טעות סופר בדברי הרמב"ם תמוה מאד, דהרי שום מפורש לא עשה ט"ס בדברי הרמב"ם, והדבר ידוע בפי כל הפוסקים דלהרמב"ם היה המדבר כרמלית בזמן שהיה ישראל שרויין שם. ומה שהקשה מענין תחומין כבר כתבנו לעיל דרק בהרחוב שלא היה שם אוהלים היה שם רה"ר י"ב מיל ולא בתוך המחנות.
ועוד עיין בספר יד דוד דף נ"ה שמבאר דברי הרמב"ם בהא דלומדים תחומין י"ב מיל ממחנה ישראל דא"א לומר כונתו דהיה אסור לצאת מן מחנה ישראל כיון דאורך המחנה היה ארוך י"ב מיל, דהרי מפורש בגמ' עירבין נ"ה דכל מחנה ישראל היה נחשב כד' אמות, א"כ בודאי היו מותרים ללכת חוץ להמחנה, וז"ל ואחר המחילה רבה אגב שיטפיה כתב כן שלא כתב כן הרמב"ם וז"ל היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה עכ"ל. הבין הרב זכרון יוסף שכך אמר משה הוא ענין בפנ"ע ופירשו שמשה צוה לישראל שלא ילכו חוץ למחנה, והוא דבר תימא אלא כונת הרמב"ם הוא שחכמים אמרו השיעור של תחום תורה הוא י"ב מיל והוא פירש ממקומו שהוא כשיעור המקום שחנו בו, וכן כתב הריטב"א להדיא בספ"ק דעירובין שפירוש כך, אבל תוך המחנה היו יכולין להלוך כל המחנה ורק חוץ להמחנה לא היו יכולין להלוך י"ב מיל עכ"ל. הנה לפי"ז לא קשה כלום מה שהקשה האברך על ר' אברהם בן הרמב"ם דמחנה ישראל לא היה רשות הרבים א"כ איך היה שם איסור תחומין, דהרי באמת בלא"ה לא היה שם כלל איסור תחומין בתוך המחנה דהרי נחשב כד' אמות.
והנה כתב הבית יצחק סימן מ"ב דלפי"ד היד דוד דכל איסור התחומין היה מחוץ להמחנה א"א לומר כהפוסקים דאינו נוהג איסור תחומין דאורייתא אלא במקום שיש ס' רבוא דהרי מחוץ להמחנה בודאי לא היה שם ס' רבוא, והרמב"ם לשיטתו דס"ל דהוי רה"ר אף בלא ס' רבוא ממילא י"ל דהיה רה"ר מחוץ להמחנה, אבל לתפוס דברי הרמב"ם דאינו נוהג תחומין אלא ברה"ר דאורייתא, ולתפוס שיטת רש"י דצריך ס' רבוא הוי כאוחז החבל בתרי ראשין.
אמנם בדברי הבית אפרים סימן כ"ו דף מ"ו מבואר דשפיר אפשר להיות דשאר המדבר שהיה מחוץ למחנה היה רה"ר דאורייתא של ס' רבוא וז"ל, ואין להאריך שאין נ"מ בזה שאפי' נאמר שכל המדבר היה רה"ר בזמן שהיה ישראל שרויין שם מ"מ ע"כ לומר שהיה שם הרבה עוברים ושבים יום יום והיה מצוי ס"ר בכל דרכים שבמדבר. ולפי"ז שפיר יש לתרץ את דברי הפוסקים שכתבו דאינו נוהג תחומין דאורייתא במקום דליכא ס' רבוא. דגם רש"י וסיעתו יכולין לסבור כהרמב"ם דתחומין י"ב מיל נוהג דוקא במקום דאיכא ס' רבוא, וכן היה חוץ למחנה ישראל. אבל בתוך מחנה ישראל י"ל דלא היה רה"ר כלל.
עוד כתב האברך הראה"כ בקובץ הנ"ל דמהר"י שטייף כתב להתיר דכשמערבין שכונות שכונות הרי הם מובדלין מהרחובות שס' רבוא בוקעין בהם והביא ראיה מעיר של רבים שיכולין לערב מבוי מבוי ולחלק זה מזה ע"י צוה"פ. ותמה עליו האברך הנ"ל דמפורש בדברי הפוסקים דבעיר של רבים שיש בה רה"ר צריך דלתות עכת"ד. הנה מחמת שרצונו להשיג עליו טשטש וערבב את דבריו בזדון או בשגגה. דהנה מה שהביא מהר"י שטייף ראיה מעיר של רבים הוא רק שאפשר לערב מבוי ממבוי בפנ"ע דלא תימא דצריך להכשיר כל העיר יחד, ואם מקצת העיר אינו נכשר אינם יכולין להכשיר מקצת האחרת של העיר, לזה הביא ראיה מעיר של רבים דיכולין לחלק העיר לחצאין, ומה שכתב מהר"י שטייף וז"ל ולפי"ז בקל יש לתקן העיר מאנהעטן וכ"ש העיר ברוקלין שאין כאן ס"ר בוקעים וע"י תיקון זה יהיו אותן השווקים מובדלות מיתר השווקים שיש בהם דריסת הרגל של ס"ר שלא יהוי פרוצים להם עכ"ל. כונתו להתיר אותן השווקים שאינן רה"ר דאורייתא, דהנה בתחילה רצה לערב כל העיר יחד אף אותן השווקים שיש בהם ס' רבוא מטעם דאינן רה"ר מחמת שמסובב בבתים, וע"ז כתב דכמדומה דהפוסקים לא סמכו על זה מטעם דאין ניכר המחיצות, לזה כתב עצה לתקן רק אותן השווקים שאין בו ס' רבוא וזה אינו רה"ר כלל, וע"י הצוה"פ יהיו מובדלות מאותן השווקים שהם רה"ר, כי מהר"י שטייף ס"ל בפשיטות כדעת כל גדולי ישראל שאין מצרפין כל העיר לס' רבוא, ולהכי אותן השווקים אינן כלל רה"ר דאורייתא. וא"כ אין שחר כלל מה שהקשה הראה"כ הנ"ל דבעיר של רבים אם יש בה רה"ר צריך דלתות, דשם מיירי מאותן הרחובות שהם רה"ר דאורייתא, אבל מהר"י שטייף דיבר בקדשו להכשיר אותן הרחובות שאין בהם דריסת ס' רבוא ואינו רה"ר דאורייתא.
שוב כתב מהר"י שטייף דכשמערבין רק שכונות שכונות יש היתר גם מצד הבתים, דאף שכתב לעיל דכמדומה לא סמכו האחרונים על זה, היינו כשמערבין כל העיר יחד ואינו ניכר מחיצות הבתים שהם מחיצות, אבל כשמושכין צוה"פ מרחוב לרחוב כהמשך מן הבתים יש כאן ד' מחיצות הנראים לעומדים בתוכן, דע"י הצוה"פ ניכר דהבתים הם המחיצות, והביא את דברי הביא"פ דלא אתו רבים ומבטלי המחיצות הנראית לעומדים בתוכן והוי רה"י.
ומה שהקשה עליו האברך שהבית אפרים מיירי רק כשיש מחיצה בקרנות, הנה כבר נתברר לעיל שזה טעות והביא"פ לא מיירי כלל דוקא בקרנות, ועומד מרובה עדיף הרבה ממחיצה בקרנות, והאברך הלא יכול לראות מדברי הגאון מהר"י שטייף מה שכבר מוכח מדברי החזו"א שכל מה שהעלה הם טעותים וסברות כרסיות בלי שום יסוד, ותחת זה הוא בא בחוצפתו להשיג על החזו"א והמהר"י שטייף כאילו הם לא זכו להבין היטיב את דברי הביא"פ כפי שהבין האברך הראה"כ בקובץ בית ועד לחכמים.
עוד הביא מהר"י שטייף כסניף את דברי האו"ז דיכולין להתיר אף רה"ר דאורייתא בצוה"פ אם יש לו שני מחיצות, והשיג עליו האברך הנ"ל דזה מהני רק בשני מחיצות שלימות בלי שום פירצה. הנה כבר ביררנו לעיל בראיות עצומות מדברי האו"ז עצמו דאם נפרץ רק למקום אחר שיש לו ג"כ שני מחיצות דאורייתא א"כ הרי נפרצה לרה"י של שני מחיצות ובכה"ג לא חשוב פירצה כלל, וכל העיר ניתר מחמת שני מחיצות דאורייתא והבאנו הרבה אחרונים שכתבו לסמוך על האו"ז בעיירות שלנו אף שיש לו פירצות מטעם שכתבנו.
ונחזור בקיצור על יסודות ההיתר של הגאון מהר"י שטייף א) מה שמסובב בבתים מבטל ממנה דין רה"ר וכדברי הביא"פ להכשיר הפירצות בין הבתים בצוה"פ. ב) הרחובות הללו שאין בהן דריסת ס' רבוא אינם רה"ר, אף שיש בעיר ההיא רחובות אחרים שיש בהם ס' רבוא, מ"מ שאר חלקי העיר אינו רה"ר דאורייתא. ג) שיטת האו"ז דאף רה"ר דאורייתא ניתר בצוה"פ ע"י שני מחיצות מעלייתא. ד) דברי שו"ע הרב דמדאורייתא מהני צוה"פ להכשיר רה"ר, ורק מדרבנן צריך דלתות. ה) שיטת הפוסקים דאין מצרפים לס' רבוא הבוקעים ע"י קאר.
עוד כתב האברך בקובץ הנ"ל דבדעת רבינו הק' אינו ידוע דבר ברור, וכתב בהערה ל"ח דבעשיית עירוב להתיר הוצאה דאורייתא לא רצה להקל בשום אופן. הנה הוא כותב משמם של איזה מו"צ שהיו צעירים מאד בשעה שבאו לכאן מייסדי הישוב, והיו אז ילדים קטנים בזמן שדנו בענין זה. ומאידך גיסא הרי לנו מה שנדפס בקונטרס שמח תשמח מהרה"ג ר' שמעלקא פר"מ שליט"א מו"צ התאחדות הרבנים וז"ל (בדף פ"ט) והנה שאלתי פא"פ מהגאון ר' נתן יוסף מייזעלס שליט"א שיאמר לי דברים כהוויתן, והשיב לי שאינו זוכר מה היה הנידון, אבל זה יכול להעיד מה שזוכר בודאות לשון קדשו של רבינו הק' שאמר לו בפה מלא וויליאמסבורג איז זיכער נישט קיין רשות הרבים דאורייתא וחזר וכפל רבינו דבריו אלו עו"פ.
No comments:
Post a Comment