Wednesday, January 27, 2010

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 5

וזה לשונם: יבואר שגם מלשון ספר התרומה אין להוכיח שצריך שיעברו ברחוב ס"ר בכל יום

ז) הנה נתבאר היטב מלשונות רש"י והראשונים, דלא הוזכר כלל תנאי דס"ר רבוא בוקעים ברחוב עצמו בכל יום, רק שצריך עיר שמצויין שם ששים רבוא, ובזה סגי למיהוי רה"ר.


תגובתינו

שוב ושוב חוזרים המה על טעותם זה, וכבר הזכרנו לעיל דמוכח מדברי רש"י עצמו (עירובין נ"ט ע"ב), וגם מהראשונים שהביאו לשונו בהשמטת תיבת "עיר", דהוא משום שלשיטת רש"י ה"עיר" אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין ס"ר ב"רחובה" כנהוג בימי קדם שהמבוי האמצעי הוא "רחובה של עיר" המוזכר בש"ס ובראשונים והוא הרה"ר של העיר.


וזה לשונם: אמנם מצינו ברמב"ן ור"ן שהביאו לשון ספר התרומה דבו הוזכר הך לישנא דצריך שיהא ס"ר בוקעין בו בכל יום, ולעומת זה מבואר בלשונם דהשוו זה עם שיטת רש"י וז"ל הרמב"ן שבת נ"ז ע"א על המשנה שם [בדפוסים החדשים מתחיל הדיבור ובספר התרומה כתב וכו'] "ובספר התרומה אמר שעכשיו במקומות הללו, אין בהם רה"ר גמורה מפני שאין המבואות רחבים ט"ז אמה, ועוד שאין עוברין בהם ס' רבוא בכל יום" וכו' ועלה כתב הרמב"ן להקשות בזה"ל "ולא שנו משנתינו דוקא בכרכים גדולים שבהם ס' רבוא, ועוד שזה המנין שהם נתלין בו לא מצינו בגמ' שיהא עיקר שלא יהא רה"ר אלא במקומות של ס' רבוא, ואעפ"י שרש"י ז"ל מפרש כן בכמה מקומות" עכ"ל הרמב"ן ז"ל. מבואר מהנ"ל דדברי בעה"ת שכתב "שאין עוברין בהם ס' רבוא בכל יום" עולים בקנה אחד עם שיטת רש"י שכ' דבעינן ס' רבוא בעיר וכמושנ"ת.


תגובתינו

הנה בדבריהם אלו באו להשמיע לקוראי שורותיהם הנ"ל, שלא מצאו מכל רבותינו הראשונים רק את ספר התרומה (בלבד) דס"ל שהס"ר אינו תלוי בעיר. בעוד שלא רק אלו הראשונים שהביאו דברי רש"י והשמיטו לגמרי תיבת "עיר" (ה"ה התוספות, רא"ש, תוס' רבינו פרץ, ריטב"א, ר"ן, מאירי), אלא מעלימים שרוב הראשונים דקיימי בשיטת ס"ר לא הזכירו עיר כלל (ה"ה רבינו עמרם גאון, ס' העתים בשם גאון, האשכול, העתים, מחזור ויטרי, המנהיג, סמ"ג, הרוקח, ריא"ז, האגור, מהרמ"ק, או"ז, מהר"ח או"ז, הגהות אשרי, מרדכי, רבינו ירוחם, מהר"ם מרוטנבוג, סמ"ק, צידה לדרך, ספר הנייר).

ואצ"ל שכל דבריהם הנ"ל הם בדותא בעלמא, כי כאמור לעיל דשיטת רש"י מבוארת היטב מפי רש"י עצמו בפירושו הברור במקום אחר, ד"עיר" אינו אלא היכי תימצי שימצאו במבוי האמצעי שלה, ס' רבוא, וכאמור דלא בכדי השמיטו הרבה ראשונים שהביאו שיטתו מבלי להזכיר מלת "עיר", וע"כ פשוט דשיטת בעל ספר התרומה אינו תלויה בעיר, ואכן שיטתו תואמת שיטת רש"י, היפך מדבריהם העקומים והמהופכים.


וזה לשונם: וכן בקושייתו על שיטה זו נקיט הרמב"ן ז"ל בלשונו "ולא שנו משנתינו דוקא בכרכים גדולים שבהם ס' רבוא" ולא הקשה יותר, שהי' צ"ל שדוקא ברחובות שעוברים בהם ס"ר בכל יום, אלא דאף לשיטה זו סגי בכרכים גדולים שיש בהם ס"ר וכאמור.


תגובתינו

שוב מוכח שלא התחילו להבין גם את דברי הרמב"ן בכוונת ספר התרומה, דאם יש בזה"ז רה"ר בתוך העיר אסור לצאת בתכשיטין אף בכרמלית של העיר, שעל זה כתב הרמב"ן "כך היא בימי רז"ל כפרים ועיירות בעולם שאין רה"ר שלהן גמורה, ומקומות שמבואותיהם רחבים י"ו אמה ויותר והן רה"ר, ולא שנו משנתינו דוקא בכרכים גדולים שבהן ס' רבוא", ר"ל דאף בכל העיר, שהיא כרמלית, נמי אסור לצאת בתכשיטין, כי בכרכים גדולים הרי נמצאים מבואות שבהן י"ו אמה וס' רבוא, ולכן אוסרים אף בכרמלית. ואדרבה, מכאן מוכח להיפך דדעת הרמב"ן שהס"ר תלוי במבואות ולא בכללות העיר. הרי דכל השקו"ט שבין ספר התרומה ובין הרמב"ן הוא רק לגבי כרמלית בלבד.


וזה לשונם: וכן הוא גם בלשון הר"ן שבת [כ"ו ע"א בדפי הרי"ף] בד"ה אבל וכו' שהביא בשם בעה"ת כלשון הנ"ל והשוה זה עם שיטת רש"י ועיין.


תגובתינו

תמיה גדולה האיך הבריחו אליהם את שיטת הר"ן, הרי רבינו הר"ן לא הזכיר בדבריו כלל מלת "עיר".


וזה לשונם: ואי נימא דלשיטת ספר התרומה לא סגי שמצויין בהעיר ס"ר, רק צריך תנאי נוסף שיעברו בהרחוב ס"ר, איך השוו זה עם שיטת רש"י, וע"כ דהוא חדא שיטה, ודבר זה יתבאר להלן בעז"ה.


תגובתינו

שוב, גם דבריהם אלו הם בדותא בעלמא, כי כאמור שיטת רש"י מבוארת ומבוררת היטב מפי עצמו בפירושו במקום אחר, וכדהוזכר לעיל, ופשוט דאין להוציא דברי ספר התרומה מפשטותו, דס"ל גם הוא כשיטת הבה"ג ורש"י דלא תליא בעיר אלא בדוכתא דדשין בה ס' רבוא.

וכדי לסגור שיטות הראשונים במדור זה, חובה לפרסם שיטתם הברורה של ב' ראשונים שעדיין לא נתפרסמו דבריהם לגבי שיטת הבה"ג ורש"י, א) ספר המנהיג (דף פ"א אות קל"ח) וז"ל, "ורבינו יעקב פסק כר' ענני בר ששון וכו' לפי שרשות הרבים שלנו דינו ככרמלית וכחצר שאינו מעורבת שאינו דומה לדגלי מדבר, שאין בו שש עשרה אמה ואין עוברין עליו בכל יום ששים רבוא, ואין שערי העיר מכוונת זו כנגד זו עכ"ל. הרי ברור דלא קאי על כללות העיר. ב) ספר הנייר (הל' עירובין) וז"ל, "ומן התורה אינו נקרא ר"ה אלא שוק גדול ורחב שש עשרה אמה, וששים רבוא בני אדם עוברים בה בכל יום, ומפולש משער לשער, ופחות מכאן נקרא כרמלית". הרי ברור דהס"ר קאי על רחובה של עיר, מקום המסחר דייקא, ולא על כללות העיר.


וזה לשונם: יבואר דעת רבותינו האחרונים דסגי בעיר של ס' רבוא

ח) ועתה נעתיק מדברי רבותינו האחרונים שמבואר בדבריהם שנקטו להלכה שבעיירות גדולות כלונדון וכדו' יש בהם רה"ר דאורייתא לכו"ע, אע"פ שברור שמעולם לא היו בהם ס"ר בוקעים ברחוב אחד כל יום.


תגובתינו

כבר הזכרנו לעיל שבימי חז"ל היו נהוג בעיירות "רחובה של עיר" (המוזכר בש"ס בכמה דוכתי) שכל מבואות העיר היו מפולשין אל רחוב המרכזי הזה, וכדפירש רש"י (עירובין נ"ט ע"ב), וע"כ היה שייך בימיהם שיהיו ס"ר מצויין ברחוב הנ"ל, כי לא היה להם דרך אחר לבוא ולצאת מן העיר, ובפרט בעיירות הגדולות שהיו מוקפין חומה. משא"כ בזה"ז שרחובות העיר מפורזין, וחלק מהאוכלסין יוצאין מחוץ לעיר דרך רחוב אחד וחלק יוצאין דרך רחובות אחרים, נמצא דבזמנינו כמעט לא מצוי שהס' רבוא ישתמשו ברחוב אחד, אך מ"מ הי' מקום לרבותינו האחרונים לסבור שעדיין ישנם רחובות מרכזיים כאלו בעיירות גדולות שימצאו ס"ר דורסין בהם, והרי כמה דוגמאות לכך:

א) מהרב השואל בשו"ת חכם צבי לגבי אינגלטריה (ענגלאנד) שאכן סבר כן וכדכתב שהיא "ארץ רחבת ידים ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכה דדרסי בה רבים ואולי ס' רבוא".

ב) מור וקציעה להיעב"ץ (סי' שס"ג ד"ה ותמוה) וז"ל, "שהים במקום הנמל שספינות רבות עוברות שם, כגון אמשטרדם ולונדון שאפשר ששים רבוא בוקעים בנמליהם, יהא לו דין רשות הרבים".

ג) שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד) בהבנת דברי הבית אפרים וז"ל "שאין לנו רה"ר בזה"ז דאין ס' רבוא רגילין לעבור בו, הנה לפי"ז בעיירות הגדולות כמו לונדון פאריז וויען וברלין וכהנה ברחובות הגדולים מקום המסחר ביותר דבודאי ס' רבוא בוקעין בו ביום". עי' מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ח ד"ה ובגוף הדבר). וכ"כ המנחת יצחק (ח"ח סי' ל"ב סוף או"ק א) בהבנת הבית אפרים לגבי התנאי של ס' רבוא התלוי ברחוב.

ד) שו"ת תירוש ויצהר (סימן ע"ג אות ה') לגבי ניו יארק וז"ל "ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש".

ה) שו"ת מהר"י שטייף (סי' ס"ח) וז"ל, "בקל יש לתקן העיר מאנהעטן וכ"ש בעיר ברוקלין [כונתו לשכונות החרדים עי"ש] שאין כאן ס"ר בוקעין בו וע"י תיקון זה יהא אותן השווקים מובדלת מיתר השווקים שיש בהם דריסת הרגל של ס"ר שלא יהיה פרוצים להם".

ו) שו"ת תפארת נפתלי (סימן כ"ה אות ד') וז"ל, "ועכ"פ בבראדוויי ששים רבוא בוקעין בו בכל יום".

ז) שו"ת ויען יוסף (סימן קצ"ה) וז"ל "אולי בעיר גדולה כנוא יארק איכא רחובות גדולות שס' רבוא עוברין בו, אבל יפה העירו דבעי שיהא השערים מכונים זה כנגד זה". וכ"כ בסימן קנ"ה "גם בעיר גדולה כנוא יארק אין רשות הרבים גמורה מן התורה אף דאומרים דששים רבוא עוברים בכל יום בשווקים גדולים".

ח) שו"ת ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו') וז"ל, "יש להקל בזמנינו זה ואף במקומות שיש רה"ר גמורה כמו לונדון ופאריז ודאי דאין זה אלא ברחובות הגדולים מקום המסחר, לא במקומות הדיירים ומכ"ש בשכונות היהודים שבודאי רק שם נזהרין לעשות הכשר עירוב, ודאי דאין שם ס' רבוא בוקעים בכל יום ואינו אלא כרמלית".

הרי דכל דברי רבותינו הברורים הנ"ל הם סתירה גמורה לשיטתם העקומה והמשובשת של בעלי הקונטרס הלונדוני, וזהו מחמת חסרון הבנתם במושגי סדר מבואות העיר וה"רחוב" כפי שהיה נהוג בימי חז"ל, אשר נשתנו בדורות המאוחרים. וכשם שהלכו ונתרבו מספר האוכלוסין בעיירות והוכרחו להתרחב ולפרוץ חומותיה, כך הלך ונתמעט המציאות של "רחובה של עיר" שהיו דורסין בה הס' רבוא מכל המבואות המפולשין אליה, כדי לבוא ולצאת מן העיר, וכדפירשו רש"י ותוס' רי"ד כנזכר לעיל.

והשתא דנתברר דעת רבותינו דהתנאי לרה"ר של ס' רבוא תליא דייקא בדריסה על הרחוב ולא בכללות מספר אוכלוסי העיר, ע"כ מובן מדוע נהגו רבותינו להורות לתקן צוה"פ בשכונות היהודים אף בעיירות גדולות, והוא כדי להבדיל ע"י הצוה"פ את השכונה מן שאר הרחובות והשווקים שיש בהם דריסת ס' רבוא. וזהו מלבד שאר תנאים המבטלים דין רה"ר דאורייתא שרבותינו סמכו עליהן, וכגון מפולש ומכוון, היתר המחוור ומרווח של החזו"א, מחיצות (כמו מחיצות הבתים).


וזה לשונם: עי' מג"א סי' שנ"ז סקי"א מבואר שם דאף בזמן הזה [היינו בזמן הרמ"א ע"ש] הי' רה"ר דאורייתא לכו"ע בעיירות גדולות גדולות של ס"ר, וע"כ דא"צ בקיעת ס"ר בכל יום ברחוב דזה לא הי' במציאות בזמנם אף בעיירות הגדולות.


תגובתינו

הנה המג"א כתב שם דמ"מ שייך למיגזר בעיר גדולה שיש בה ס' רבוא. והנה לבד מה שהזכרנו לעיל דבעיר גדולה בימיהם היו בוקעים ס' רבוא בדרך המפולש של הרחוב המרכזי, מ"מ כאן בלא"ה אין שום סרך ראיה לדבריהם, כי הרי בעיר גדולה אסור כוחו בכרמלית כמו שכתבו התוס' (עירובין פ"ח ע"א ד"ה הני תיימי) דחיישינן שילכו המים עד רה"ר לכן משום לא פלוג גזרו כל כוחו בכרמלית, ע"כ הוצרך המג"א לומר דגזרינן בתוך עיר גדולה של ס"ר על כוחו בכרמלית, שהרי הגזירה הוא על הכרמלית שבעיר, ואטו עיר גדולה גזרו על עיר קטנה, משא"כ חוץ לעיר דלא שכיח רה"ר בזמה"ז לא גזרו על כוחו בכרמלית. ופשוט דאין מדברי המג"א הנ"ל שום ראיה לדבריהם כלל וכלל, כי אין מדובר כאן מרה"ר, אלא מכוחו ב"כרמלית" שגוזרין בעיר גדולה.


וזה לשונם: גם בשו"ת דברי חיים סי' ל"ג בסוף התשובה מבואר דהי' בזמנו רה"ר בעיירות גדולות וז"ל שם "היוצא בו ברה"ר במקום שיש גם השתא רה"ר בודאי חייב חטאת" עכ"ל.


תגובתינו

תמיהנו היכן ראו בתשו' דברי חיים הנ"ל שהס"ר תלוי בעיר?


וזה לשונם: עי' בשו"ת חכם צבי סי' ל"ז שכתב, דבארץ אינגלטריא [והכוונה למדינת ענגלאנד] איכא כמה רה"ר, וזה כבר כתב בזמנו וכש"כ בזמנינו.


תגובתינו

אם כבר הזכירו את החכ"צ, ראוי לצטט דבריו המדוייקים. ז"ל הרב השואל שם: "קשה בעיני איך יתכן שארץ רחבת ידים ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכה דדרסי בה רבים ואולי ס' רבוא בלא עיכוב כלל, תחשב לרה"י בכח גוד אסיק לחודיה בלא מחיצות כלל, וא"ת כך, בטלה תורת רה"ר מינה". הרי חזינן מפורש מדבריו א) דאיירי בדריסת ס' רבוא בסרטיות ופלטיות בלא עיכוב, ולא עלה על דעת הרב השואל שמספיק ס"ר אוכלסין. ב) על כרחך איירי ב"רחוב", דאל"כ איזה ספק היה לשואל שכתב "ואולי ס' רבוא", הלא בצירוף כל אנשי הסרטיות והפלטיות יחד בכל ארץ אינגלטריא בודאי ובודאי דיש ס' רבוא.

ומה לנו להשיב על דבריהם, אם כבר השיב החכ"צ תשובה ניצחת וזל"ק: "ואני אומר, אם התורה אמרה כך, תיבטל. ומה בכך. ואילו היתה אינגלטיר"ה מוקפת מחיצות כל סביבה, אז ישר בעיניך ביטול רשות הרבים ממנה, ולא יוקשה לך על סרטיות ופלטיות שבתוכה"...


וזה לשונם: וע"ע בשו"ת בית אפרים סי' כ"ו (דף מ"ה ע"ב בריש העמוד), דמבואר שם בתוך דבריו דבלונדון יש ס' רבוא, וז"ל שם בא"ד "כמה עיירות גדולים במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטריא שהיה בו ס"ר, כגון עיר גדולה פאריז לונדון ווינא פפד"מ" עכ"ל וע"ש.


תגובתינו

מדבריהם אלו מוכח בעליל שעורכי הקונטרס האינגלטרי, לא טרחו כלל לעיין במקור הדברים - שו"ת בית אפרים. כי אילו היו לומדים את תשובותיו של הביא"פ היו רואים בבירור שדעתו דהס"ר תלוי ברחוב דייקא. עי' בתשובתו (דף מ"ג ע"ב ) שהביא ראיה מדברי בה"ג דצריך ס' רבוא, וז"ל, "ולא מיבעיא דרך ר"ה דאורח מלכא היא ואסור לטלטלי בגוה ארבע אמות היכא דליכא עירוב", עכ"ל. וכתב הבית אפרים דאורח מלכא משמע דיש בה ס' רבוא כדאמרינן בב"ב דרך המלך אין לה שיעור והוי כמו דרך הקבר שאין לה שיעור משום דצריך ללותו ששים רבוא בני אדם, הרי דברים ברורים בדעת הביא"פ דבעי ששים רבוא בדרך אחד דאיירי בדרך המלך. וכן כתב הבית אפרים בדף מ"ד (ד"ה ואחשבה) וז"ל, "ונראה שדרך המלך הוא לצאת בו עם עמו למלחמה וע"ז אמרינן שהמלך פורץ לעשות לו דרך וכו' ולכן דרך שבוקעים בו ששים רבוא קרי ליה דרך המלך שדרכו לצאת באוכלסא שהוא ששים רבוא כדאמרינן גבי ישי וכו' שהיה יוצא באוכלסא ואין אוכלסא פחות מששים רבוא", עכ"ל. הרי דהבה"ג מיירי בתוך העיר (שהרי כתב דאסור לטלטולי בלא עירוב, ועירוב לא שייך אלא בתוך העיר) כתב שם דלא הוי ר"ה אלא דרך המלך שעוברים בדרך ששים רבוא, ואי נימא דמצרפים כל העיר לס' רבוא, א"כ הרי א"צ כלל דרך המלך שהרי כל דרך בפנ"ע ליכא ששים רבוא ואעפ"כ אסור לטלטל בעיר. הרי ברור דדעת הבית אפרים שרק דרך המלך שבעיר שבה בוקעים ס' רבוא הוי רה"ר, וואינו תלוי כלל במספר האוכלוסין שבתוך העיר. וכן בדף מד (ע"ב) וז"ל, "אם [אין] שם במקומו וסביב לה כמספר הזה וגם אינה רוכלת העמים אשר אליה יבואו מאפסי ארץ ס' רבוא, אף שהוא לרבים הוכן לעבור שמה כשיבואו, השתא מיהא ליתנייהו כו' אף שהוא דרך סלולה ומעבר לרבים מ"מ הזמנה לאו מילתא". וכן כתב להלן (דף מו ע"א) "ופשיטא דמצויין ממש בעינן, והיינו שיהא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה, דוגמת דגלי מדבר דאמרינן דמחנה לוי' רה"ר לפי שהי' הכל מצויין אצל משה רבינו כו', שיהא דרך סלולה לס' רבוא המצויין שם בקירוב מקום ועוברים ושבים שם בכל עת עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא", עכ"ל הבית אפרים. ועי"ע בשו"ת מנח"א ומנח"י שהבינו כן בפשטות בדברי הבית אפרים דמצויין ממש בעינן, ועכ"פ לפרקים, וכנזכר לעיל.

והשתא, ממה שרצו להביא ראייתם מדברי הבית אפרים הנ"ל ד"כמה עיירות גדולים במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטריא שהיה בו ס' רבוא", הרי משם ראיה להיפך ממש, וכדאמרן, דהעיר הגדולה אינו אלא היכי תימצי שיימצא בה "אורח מלכא", "רחובה של עיר", "מקום המסחר", "דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר".

המשך יבוא בס"ד

Wednesday, January 13, 2010

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 4

וזה לשונם: יבואר ראי' נוספת דסגי בעיר ס' רבוא

ד) ובאמת לפי פירש"י במשנה הנ"ל דף נ"ט ע"ב מוכח מהמשנה עצמה, דאף אם רק יש בעיר ס"ר הוי רה"ר דאורייתא, דלפירש"י שם מבואר במשנה דבעיר שיש בה ס' רבוא, אף באופן שתיקון מחיצותיה כראוי, מ"מ אין מערבין כל העיר אלא צריכין לעשות לה שיור, ופירש"י הטעם כדי שלא תשתכח תורת רה"ר, דהיינו כיון שיש בעיר ס"ר אע"ג דאין רחובותיה רחבין ט"ז אמה, ולא הוי רה"ר, מ"מ כיון שדומה לרה"ר החמירו חכמים לעשות לה שיור, כדי שלא תשתכח תורת רה"ר.

והנה משמעות המשנה דעיר של רבים פשוט, דהכוונה על ה"עיר" שהוא של רבים, ופירש"י שרבים היינו ס' רבוא, וע"ז מבואר הדין במשנה דאין מערבין את כולה, כדי שלא תשתכח תורת רה"ר, ואי נימא דרה"ר הוא דוקא כשעוברין ברחוב עצמו ס' רבוא בכל יום, מה בכך שהעיר הוא של רבים ויש בה ס' רבוא, כל שאין ברחוב עצמו ס"ר עוברין בו בכל יום, הרי אין זה דומה לרה"ר, ולמה אין מערבין את כולה. אע"כ מבואר כאן דכל שיש ס"ר בהעיר, בזה סגי למיהוי רה"ר שלה רה"ר דאורייתא, ולכן בעיר כזו שיש בה ס"ר, לו היו רחובותיה רחבין ט"ז אמה, היו רה"ר דאורייתא, ועתה שאין רחובותיה רחבין ט"ז אמה הוי דומה לרה"ר.

וכן מבואר שם להדיא ברש"י ד"ה מערבין את כולה וכו', דבהך עיר דאיירי בה מתני', אי א' מרחובותיה רחב ט"ז אמה, הוי רה"ר מה"ת, ולא התנה כלל שיהא גם כל הס"ר של העיר עוברין בו בכל יום.

והנה הראשונים הקשו על שיטת רש"י דאין מקור בגמ' לתנאי זה של ס"ר, וכתבו האחרונים דהמקור הוא משנה הנ"ל עפ"י פירש"י הנ"ל, [דלפי מה שפי' שאר הראשונים אין להביא כלל ראי' ממשנתינו ואכמ"ל].

ולהאמור הרי במשנה מבואר רק דצריך שיהא עיר של רבים, וא"כ רק ע"ז יש מקור ותו לא.


תגובתינו

כבר הוכחנו לעיל מדברי רש"י והראשונים שהביאוהו והשמיטו תיבת "עיר", משום דה"עיר" אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין ס"ר ברחוב.


וזה לשונם: יבואר עוד ראי' מוכרחת מדברי הרמב"ן דסגי שיהא בעיר ס"ר

ה) ועי' רמב"ן עירובין נ"ט ע"א שכתב וז"ל "ורש"י עצמו כתב שם מדבר בזמן הזה אין מקום הילוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי, ומינה דדרכים ועיירות דשכיחי אע"ג דלא הוי תמן ששים רבוא, ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסטרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם, אין מדקדקין בה בעוברין עליה ששים רבוא דהא דכ"ע הוא, אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר" עכ"ל.

והנה אי נימא דלרש"י בעי שיהא ס"ר עוברין בפועל ברה"ר, אין שום מקור לחלק בין רחובות שבתוך העיר לרחובות שבין עיר לעיר, אלא ע"כ דדעת רש"י דסגי שיהא בעיר ס"ר, שאז רחובותיה משמשים לס"ר, וע"ז יצא הרמב"ן לחדש דזה דוקא ברחוב שבתוך העיר שעומד רק לשימוש בני העיר, צריך שיהא בתוך העיר ס"ר, אבל בין עיר לעיר שעומד לתשמיש של כל בני העולם, אף אם בעיירות עצמם אין ס"ר ג"כ הוי רה"ר כיון שהוא מיוחד לכל העולם.


תגובתינו

הנה מה שכתבו בדעת הרמב"ן דאי בעינן ס"ר עוברין בפועל, אין שום מקור לחלק בין רחובות שבתוך העיר לרחובות שבין עיר לעיר, זה אינו וטועים הם בהבנתם, דכוונת הרמב"ן פשוטה דהואיל והסרטיא שייכת לכל העולם לכן לא נזקקין למילף מדגלי מדבר, כי הוי רה"ר מצד עצמה מבלי הזדקקות לס' רבוא, מחמת שהיא מסורה לכל, משא"כ בעיר המשמש רק את בני העיר בלבד, ילפינן מדגלי מדבר דבעינן שיעברו עליה ס' רבוא בפועל ממש ולא סגי במשמש להם. ומפורש כן בדברי הרמב"ן שכתב דחוץ לעיר אין מדקדקין בעוברים עליה ס' רבוא, הרי דבתוך העיר מדקדקין שיעברו עליה ס' רבוא, ולא סגי במשמש לבני העיר. ואף להגאון ישועות מלכו לא סגי במשמש לס' רבוא בתוך העיר אלא בעינן דרך ורשות לילך, וכדמפורש בתשובתו (או"י סי' כ"א) וז"ל "כי גם לדעת רש"י דוקא בעיר בעינן ס"ר מצוי, משום דגדר רה"ר שיהיה דרך ורשות לרבים... וכל שיש ס"ר מקרי דרך ורשות שיש כולם שוין, לא כשהדרך כבוש לכל העולם ולא לרשות", עכ"ל הישועות מלכו.

ולמעשה, מקור דעת יחידאי זו דלא בעינן שיהיו ס"ר מצויין בפועל אלא די במסור/משמש, הוא מהבנת המשכנ"י (רק) באיזה ראשונים, ואף להני ראשונים דעתו דאין הס"ר תלוי כלל בעיר, אלא שיהי' מסור/משמש לרחוב, וממילא אין כל נפ"מ לשיטתו בין אם העיר היא גדולה או קטנה, אלא כל שדרך המלך עובר בה ורוחבה ט"ז אמה, הוי רה"ר לשיטתו אף בכפר קטן, והאיך מביאין ראיה משיטה שלא נתקבלה כלל בישראל, הן להלכה והן למעשה. [ואגב, דעת המשכנ"י לגבי שאר ראשונים בשיטת רש"י בעינן שהס"ר ברחוב צריכין להיות מציין בפועל ממש.]

ואצ"ל דגם להאג"מ שכתב דשיטת רש"י תלוי בעיר (י"ב על י"ב מיל), ס"ל כפשטות כהשו"ע שהס"ר צריכין להיות מצויין בפועל ממש ולא די במסור/משמש (עי' להלן).

הרי דמכל הנ"ל מתבאר דאין שיטה כזו דהוי רה"ר רק משום דרחובותיה מסורים/משמשים לס' רבוא אוכלוסיה.


וזה לשונם: ובחידוש זה של הרמב"ן דרחובות בין עיר לעיר הוי בכל אופן רה"ר, הישועות מלכו סי' כ"ב וסי' כ"ו נקט כן להלכה, גם מלשון המ"ב שמ"ה סקכ"ד, ובה"ל שם משמע שחושש לשיטת הרמב"ן, ועי' בזה אבנ"ז או"ח סי' רע"ג, שחולק על הישועות מלכו.


תגובתינו

א) מה שהזכיר שהאבנ"ז חלק על הישועות מלכו שסובר דסרטיא אינו זקוק לס' רבוא, אינו נוגע לענינינו כלל, כי הם דנים על רה"ר שבין עיר לעיר (סרטיא), משא"כ נידון דידן הוא על רה"ר שבתוך העיר ועל זה הכל מודים דבעינן שיעברו ס"ר בפועל ממש.

ב) האבנ"ז אינו יחיד בזה, דכן פסקו המהרש"ם (ח"א סי' קס"ב וח"ג סי' קפ"ח), והאג"מ (ח"א סי' קל"ט ענף ה', ח"ד סי' פ"ז, ח"ה סי' כ"ח או"ק ט"ז), ובאמת מוכח כן מדברי הרמ"א (או"ח סוף סי' שנ"ז), וז"ל בד"מ (שם ס"ק ג'), "וכתב המרדכי כו' דאף בזמן הזה דלית לן רק כרמלית, אפילו הכי בעיר דשכיחי ר"ה אסור אף בכרמלית, אבל מחוץ לעיר שלא שכיחי ר"ה אפילו לדברי מהר"ם". וכן מוכח גם מדברי המחצית השקל (או"ח שנ"ז ס"ק י"א). ועי' בקונטרס מנות הלוי להגר"א הלוי אשכנזי ראב"ד טבריה שהאריך דבעי ס' רבוא מחוץ לעיר והוכיח כן מכמה ראשונים.

ג) הנה מה שכתב דמלשון המ"ב משמע שנקט להלכה כהרמב"ן לגבי סרטיא, זה אינו, כי בביה"ל הנ"ל כתב רק דישנם ראשונים אחרים שהסבירו שיטת רש"י באופן אחר, ותו לא מידי.


ואגב יש לציין שהגאון ישועות מלכו עצמו בתשובתו האחרונה (בסי' כ"ז) סיים את הענין הנ"ל בזה"ל, "אמנם גם לדעת הסוברים דגם בדרך צריך ס"ר בוקעין, לא קשיא מהא דעירובין וכו".


וזה לשונם: והנה עפ"י כל הנ"ל פשוט שבלונדון יש דין רה"ר דאורייתא, מאחר שבעיר יש הרבה יותר מס"ר אנשים, וא"כ הוי רה"ר גמורה.


תגובתינו

כבר הוכחנו לעיל מדברי רש"י עצמו (עירובין נ"ט ע"ב), וכן מכל הראשונים שהביאוהו, דהס"ר אינו תלוי כלל באוכלסי העיר, אלא בעוברים הדורסים על "רחובה של עיר", ועכ"פ לא נמצא מציאות כזו בשכונות החרדיות בעיר לונדון. וכדיבואר להלן דזהו מלבד שאר תנאי רה"ר החסרים שם, שאם חסר אפילו רק אחד מתנאי רה"ר, מותר ומצוה לתקן צוה"פ לכתחילה.


וזה לשונם: יבואר עוד ב' הוכחות דא"א לומר שהכוונה שיעברו ברחוב ס"ר בכל יום

ו) עוד יש הוכחה פשוטה, דלא יתכן לומר שהכוונה שצריך שיהא ס"ר עוברין בה בכל יום ויום, דזה א"א במציאות, דהלא מבואר בגמ' ושו"ע דשיעור רוחב רה"ר הוא ט"ז אמה ובהכי סגי, [ושיעור זה הוא רוחב 8 מטר לשי' הגר"ח נאה ז"ל, ולשי' החזו"א הוא 9.6 מטר] ועפ"י חשבון בשטח רוחב כזה, אף אם ימלא כל הרחוב של ט"ז אמה באנשים, וילכו שמה כן אנשים זה אח"ז משך כל היום, לא יתכן שיעברו במקום א' ס"ר במשך יום אחד, א"כ הרי אין מציאות שברחוב ט"ז אמה יעברו ס"ר אנשים בכל יום, אע"כ הכוונה דששים רבוא היא שיהא נמצא בהעיר ס"ר, ואז הוי רה"ר דאורייתא.


תגובתינו

בעלי הקונטרס הלונדוני באו חשבון עם הגאונים הגדולים כמו המ"ב והדברי מלכיאל, להוכיח כמה טעו בהבנתם פשטות השו"ע דהס"ר צריכין להיות בוקעין ברחוב. ובאמת אין ראוי להגיב על דברי בורות וליצנות כדרך המשכילים הלועגים על דברי חכמים, שלטענם לא שייך במציאות "דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא" ברחוב הרחב ט"ז אמה. דבריהם נלקטו באיזהו רשות הרבים, שעפ"י חשבונם יקח לעבור ס' רבוא אנשים ברחוב הרחב ט"ז אמה בשיירא של 37,500 שורות של ט"ז בני אדם, לא פחות מזמן של 10.5 שעות לערך, ולפי"ז לא שייך ששיטת ס"ר קאי על הרחוב, אלא על אוכלסי העיר.

ואנו אין לנו אלא לקיים "ודע מה שתשיב", כי רבותינו בעלי השו"ע והפוסקים לא טעו חלילה בדבריהם הקדושים, והטועים הם בעלי הקונטרס התועים, שהתבססו על מהלך פסיעה אחת במשך שניה (סעקונד) אחת, ובכך הגיעו לחשבון מוגזם של יותר מעשר שעות למעבר של ס' רבוא.

אבל אמת תוה"ק מורה לנו שהחשבון הוא כפול, באשר מהלך אדם במשך שניה אחת שתי פסיעות, עי' פסחים (צד ע"א), וכן הוא בכל הפוסקים דאדם בינוני יכול לילך כשיעור מיל (אלפיים אמה) במשך י"ח דקות, שהם אלף ושמונים שניות, נמצא דמהלך אדם בשניה אחת הוא שני אמות פחות משהו, נמצא שמספר 37,500 שורות בנ"א יכולים לעבור במקום אחד במחצית הזמן ממה שכתבו הטועים, ובמשך חמש שעות לערך יכולים בשופי לעבור ס' רבוא ברחוב הרחב ט"ז אמה.


וזה לשונם: ועיין בשו"ת אגרות משה [או"ח ח"א סי' קל"ט ענף ה'] כתב להוכיח דסגי שיהא בהעיר ס"ר, מהא דמבואר בעירובין כ"ב ע"ב דמעלות בני מרון הוי רה"ר, [לר"י דס"ל אתי רבים ומבטלי מחיצתא ע"ש] ופירש"י שם בד"ה מעלות בני מרון "זקופין מאד ומהלכין בה זה אחר זה ולא שנים יחד" עכ"ל. ובאופן זה במעלה קצרה שא"א ללכת בה ב' אנשים ביחד זה אחר זה אף כ"ד שעות בלא הפסק, לא יתכן במציאות שיעברו שם ס"ר אנשים, ומ"מ מבואר כאן דהוי רה"ר דאורייתא, אלא מוכח מזה דסגי שמשמש לס' רבוא אף שלא יעברו בה ביום אחד. [וע"ע מש"כ בזה בישועות מלכו סי' כ"ז, ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קפ"ח ובדעת תורה שמ"ה סעי' ז'].


תגובתינו

אין זאת אלא סילוף וזיוף בדברי הגאון בעל אג"מ זצ"ל, א) דהנה בתשובתו שם אין זכר בדבריו ל"משמש לס' רבוא" ואדרבה בתשו' שם כתב להיפך ד"סגי בזה שישנם בעיר ולכל היותר שישנם ברחובות כל העיר ס' רבוא". ב) מה שכתבו בשם האג"מ "אף שלא יעברו בה ביום אחד", הנה לא מבעיא דעל רה"ר של סרטיא כתב מפורש (או"ח ח"ד סי' פ"ז) וז"ל "בדרכים צריך שיעברו ס' רבוא בכל יום כלשון המחבר" (וכן כתב באו"ח ח"א סי' קל"ט ענף ה', ובח"ה סי' כ"ח או"ק ט"ז דבעינן שיעברו בכל יום), וכן כתב מפורש (שם סי' פ"ח) בסיום דבריו לגבי רה"ר שבעיר וז"ל "כיון דבשו"ע כתב בדעת שיטה זו דצריך שיעברו ס' ריבוא בכל יום יש אולי להקל".

ולעצם הראיה מ"מעלות בית מרון" שלכאורה מוכח משם דלא שייך מציאות כזו שיהיו מצויין ס' רבוא ברחוב, הוסיפו בעלי הקונטרס לציין במוסגר מראי מקומות מהישועות מלכו ומהמהרש"ם, באופן שהקורא התמים יסבור דהנה גם רבותינו גדולי הפוסקים הקודמים הנ"ל הביאו ראיה זו דשיטת ס"ר תלוי בעיר ולא ברחוב. אך כבר קבעו חז"ל דשקר אין לו רגלים, דמה שהקשו הפוסקים הנ"ל מרה"ר דמעלות בית מרון, הוא על עצם שיטת רש"י, משום דלא יתכן במציאות שיעברו שם ס' רבוא, ועל זה השיבו דלא קשיא כלל, וז"ל הישועות מלכו (בסי' כ"ז) "דכל שרה"ר סובבין אותו מכל צד אע"פ שבמקום אחד אין בוקעין בו, לא בטיל רה"ר כעין שכתבו התוס' גבי י"ג אמות ושליש" (וכ"כ בשו"ת בית שערים, סי' קל"ב). וכן השיב המהרש"ם (ח"ג סי' קפ"ח ובדע"ת סי' שמ"ה ס"ז) וז"ל "שהרי למעלה הי' רחב ט"ז אמה וס"ר עוברין, אלא שהי' מסביב מחיצה מקום המעלות, וכיון דרבים בוקעין בו, אף דהוי בפחות מס"ר, מ"מ בטלו המחיצות וממילא יש לו דין רה"ר שבסביבו".

היוצא לנו מדבריהם, דלא רק שאין שום קושיא ממעלות בית מרון, אלא משם גופא ראיה להיפך, דס"ל לגדולי הפוסקים הנ"ל שהס"ר תלוי דייקא ברחוב ולא בעיר, דאל"כ, אין מקום לקושייתם כלל, אי סברי דהס"ר קאי בעיר ולא ברחוב.

המשך יבוא בס"ד

Tuesday, January 05, 2010

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 3

וזה לשונם: יבואר מלשונות רש"י והראשונים דס' רבוא הכוונה עיר שמצויין בה ס' רבוא ולא שבוקעין ברחוב

ג) והנה מקור שיטה זו דרה"ר צריך שיהא בה ששים רבוא, הוא שיטת רש"י כמבואר בב"י סי' שמ"ה בד"ה ורה"ר וכו' ע"ש.


תגובתינו

לאו דוקא!, דהנה רש"י לא המציא שיטה זו מעצמו, ומקורו של רש"י תלוי באילנות גדולות, הלא הם רבותינו הגאונים, ובראשם רבינו הבה"ג, כמבואר בתוס' (עירובין ו ע"א) וז"ל: "וכן יש ב'הלכות גדולות' דבעינן דריסת ס' רבוא". וכן הזכירו הרמב"ן (עירובין נט ע"א) דב'הלכות גדולות' נמצא כן, והרי הדבר תלוי באילנות גדולות" (עי' כוונת הרמב"ן בזה בשו"ת בית אפרים סוף סימן כ"ז), וכן נזכר הבה"ג בחידושי הר"ן (שבת ו ע"א), ובמהר"ם מרוטנבורג (פסקים עירובין אות ט), ובתוס' הרא"ש (עירובין ו ע"ב). ומלבד הבה"ג הזכירו עוד גאונים שיטת ס' רבוא, והם רב עמרם גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים, סימן ע), רב שר שלום גאון (חמדה גנוזה סימן ע ושערי תשובה סימן רט), וספר העתים (אות רו) בשם גאון.

וידועים דברי התוס' (חולין מד ע"א ד"ה כדי תפיסת היד) שדברי הבה"ג הם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד (ברכות פ"ד אות יד), ובש"ך (יו"ד סימן כה ס"ק ב) וז"ל: וכמה מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתברא טעמיה, אפילו להקל, מפני שכל דבריו דברי קבלה".


וזה לשונם: והנה בכל המקומות שמבואר בפירש"י דצריך ס' רבוא, משמע להדיא דא"צ שיהא ס"ר עוברין ברה"ר בכל יום, אלא סגי שיהא בהעיר ס"ר, וממילא הרה"ר משמש לס"ר.

עי' רש"י עירובין ו' ע"א בד"ה ר"ה וז"ל "משמע רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין בה ס' ריבוא" עכ"ל, מבואר להדיא דס"ר הכוונה שהעיר מצויין בה ס' ריבוא, ובזה סגי.

ושם ע"ב בד"ה אבולי דמחוזא פירש"י בזה"ל "שערי העיר מכוונים זה כנגד זה והיו בה ששים רבוא" עכ"ל, מבואר בלשונו שהיו בהעיר ששים רבוא וזהו ביאור הלשון והיו בה היינו שהיו בהעיר מחוזא ששים רבוא, ולא הזכיר כלל שיהיו צריך שיהיו עוברין ברה"ר כל יום.

עוד שם לפני זה בד"ה ירושלים בזה"ל "רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ומפולש ויש בה דריסת ששים רבוא ורחב שש עשרה אמה" עכ"ל, מבואר בזה דסגי במה שיש בהעיר דריסת ס' רבוא למיהוי רה"ר.


תגובתינו

לאור הנ"ל דמקורו של רש"י הוא הבה"ג (הנדפס בשנת תרנ"ב בבערלין, עמוד 131), חובה עלינו לראות את דבריו במקורם, וז"ל "רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר"

הרי לנו שהדבר תלוי בדריסה על דוכתא/מקום, ואין הדבר תלוי באוכלוסי העיר.

ואם כן קשה מדוע שינה רש"י ממקורו ופירש "ועיר" שמצויין בה ס' רבוא.

אלא דבאמת לא קשה מידי, כי דברי רש"י עשירים במקום אחר (עירובין נט ע"ב), ושם מבואר ש"עיר" אינו אלא היכי תימצי שימצא רה"ר במבואותיה, כפי שהיה דרך המבואות מסודרים בעיר בזמן הש"ס וכדמפרש רש"י להדיא, וז"ל:

"דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה ... והני דרסי בהך רה"ר ... ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה".

ומבואר שם מן הסוגיא, דלא היה להם פתח אחר לצאת מן העיר אלא דרך רה"ר זו.

וכן מדויק לשון רש"י (ו' ע"ב) גבי ירושלים, וז"ל:

"רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ויש בה דריסת ששים רבוא".

הרי שכתב בלשון יחיד רשות הרבים שלה ולא כתב רשויות הרבים, משום דאיירי על "רחובה של עיר" שהיתה הרה"ר היחידי בתוך העיר.

וכן מצינו מפורש בתוס' רי"ד (עירובין נט ע"ב) וז"ל:

"דדמי מבוי האמצעי לכל מבואות העיר הפתוחין לעיר, כמו המבוי לחצרות ... כך כל מבואות העיר דורסין על המבוי האמצעי כשרוצין לצאת מן העיר ולהיכנס".

וכן נראה מדברי הסמ"ג (ריש הלכות עירובין) וז"ל:

"וכן בתוך העיר ימצא ר"ה כגון שרחוב שלה רחב שש עשרה אמה וכו' ומפולש משער לשער ובוקעין בו ס' רבוא".

הרי דהכוונה על "רחובה של עיר" שהיא רחבה ט"ז אמה ויש בה ס' רבוא, וזהו רה"ר של העיר.

וכן מבואר מפסקי הריא"ז (פרק כיצד מעברין הלכה ה' אות ד') וז"ל:

"וכן אם בא לערב כל מבוי ומבוי לעצמו הרי אוסר כל מבוי על מבוי שכנגדו וכו' ורחוב העיר, המהלך באורך כל העיר, מפסיק ביניהם ורחוב העיר אוסרן שרשות כולם שולטת בו".

הרי לפנינו תמונה ברורה מ"רחובה של עיר" בזמן הש"ס, שהיה רחוב מרכזי לאורך כל העיר, והיא הרשות הרבים שלה, כיון דכולם היו שולטין בה.

ומעתה, לאור הדברים הברורים הנ"ל, על כרחך לא יתכן דשיטת רש"י הוא שיהיו מצויין ב"עיר" ס' רבוא אוכלוסין (ולא ברחובה של עיר), דאם כן, האיך יתכן שחבורה גדולה של ראשונים אשר העתיקו את לשונו של רש"י, השמיטו לגמרי את (העיקר) תיבת "עיר" אם הדין הוא בעיר.

וז"ל התוספות (עירובין דף ו ע"א ד"ה כיצד מערבין): "פירוש הקונטרס רה"ר רחב י"ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ששים רבוא".

וז"ל תוס' רבינו פרץ (עירובין ו ע"א): "פירש הקונטרס שהיה רוחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער זה כנגד זה וששים רבוא בוקעין בו בכל יום כדגלי מדבר".

וז"ל הרא"ש (שם סימן ח): "ורשות הרבים פי' רש"י צריך שיהא רחב ט"ז אמה ומצויין בה ששים רבוא".

וז"ל הריטב"א (שבת דף ו ע"א ד"ה ואיזהו רשות הרבים): "ופלטיא השוקים והרחובות שנושאים ונותנים רבים תדיר, ומבואות המפולשים כשהם רחבים י"ו אמה ויש בהם דרך לששים רבוא וכפרש"י בפ"ק דעירובין".

וז"ל המאירי (שם ע"ב): "ורשות הרבים הוא לדעת רש"י שהוא רחב י"ו אמה ושתהא דריסת ששים רבוא מצויה לשם".

וז"ל הר"ן (עירובין ו ע"א): "פרש"י ז"ל דרשות הרבים בעינן שיהא רחב ט"ז אמה ועוד שמצויין בה ששים רבוא".

וכאמור, דלא בכדי השמיטוהו כל חבל הראשונים הנ"ל, כי באמת ה"עיר" אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין ששים רבוא דורסין במבוי האמצעי שלה, אשר בזה נקבע רשות הרבים, ולא מצד אוכלסי העיר.

ובאמת מוכח כן במשנה ברורה שהבין בפשיטות ד"עיר שמצויין בה" הוא רק "היכי תימצי", כי עיקר התנאי של ס"ר "שיעברו דרך המבוי המפולש", ודבריו ברור מללו במשנה ברורה (סי' שמ"ה ס"ק כד) כאשר דן על התנאי של ס"ר אם צריך שיהיו מצויין "בכל יום" דוקא, כתב מפורש בשער הציון (או"ק כה) דכוונת רש"י בביאור המשנה עיר של יחיד ונעשית של רבים, דהיינו שלא היה שם מעולם ס' רבוא, ורק אח"כ נתיישבו באותה העיר הרבה אנשים עד שנתקבצו בהעיר ס' רבוא, אבל אין הכרח שיהיה צריך להס' רבוא שיעברו בכל יום דרך המבוי המפולש", עכ"ל. הרי לנו מפורש כדאמרן דמציאות האוכלסין המצויין ב"עיר" אינו אלא "היכי תימצי" שיעברו דרך המבוי המפולש שבאמצע העיר. וכדיבואר להלן דכן ס"ל רוב הפוסקים דהס"ר צריכין להיות בוקעין במבוי האמצעי שהיא רחובה של עיר.

ובזה נסתרו כל ראיותיהם מדברי רש"י שהזכיר לשון "עיר" והראשונים שהביאו דבריו.


וזה לשונם: ואין לומר דכוונת רש"י לומר דברה"ר יש דריסת ס"ר, דהא חזינן בלשון רש"י שם דברה"ר נקט לשון זכר, "מכוון" "מפולש" "רחב", וירושלים בלשון נקבה רה"ר "שלה", ובגמ' ירושלים אילמלא "דלתותיה", א"כ כשכתב רש"י ויש "בה" דריסת ששים רבוא, כוונתו על ירושלים, א"כ מתבאר להדיא דסגי שיהא בהעיר ס"ר.


תגובתינו

א) היכן מצינו לקבוע הלכות על יסוד "דקדוק" בלשונות הפוסקים אם כתבו בלשון זכר או נקבה. ב) כבר הזכירו רבותינו המדקדקים בספריהם על השתנות לשון זכר לנקבה ולהיפך, ראה מזרחי (פרשת נח או"ק יא), ובספר הדקדוק לרבי אברהם דבלמש (ווינציאה רפ"ג). ובשו"ת מים רבים (תשו' לה) וז"ל "כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו כפי פליטת הקולמוס, ופוק חזי ברש"י ז"ל שבכאן פירש פלטיא רחבה של עיר ובמסכת עירובין בדף ז בד"ה סרטיא ופלטיא פירש פלטיא רחוב לשווקים", עכ"ל. ג) "רשות" היא לשון נקבה, וכדתנו רבנן (שבת ו ע"א) "ארבע רשויות בשבת" ולא ארבעה, וכן "ואיזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה". ולפי"ז מדויק מה שכתב רש"י ויש בה דריסת ששים רבוא, דהרי קאי על רשות הרבים שהיא לשון נקבה, ופשוט. ולא קשה מה דנקט רש"י לשון זכר "מכוון" "מפולש" "רחב", הוא פשוט דקאי על המבוי (וכלשון הגמ' מבוי עקום ולא עקומה) או הרחוב, שהוא לשון זכר, ובנפול יסודם מתמוטט כל בניינם.


וזה לשונם: וע"ע עירובין נ"ט ע"א בד"ה עיר של יחיד פירש"י בזה"ל שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רה"ר דלא דמיא לדגלי מדבר, עכ"ל.

גם כאן לא הזכיר רש"י שצריך שיעברו ברה"ר ששים רבוא, אלא סגי שיהא ס"ר בהעיר, ולכן רק כאשר נתמעטו אוכולסיה של העיר לפחות מס"ר, רק אז לא הוי רה"ר.

וע"ע רש"י עירובין ק"א ע"א על דברי הגמ' שם ירושלים וכו' חייבין עליה משום רה"ר, וכתב רש"י וז"ל "חייבין עליה דעיר של רבים היא שאוכלוסין הרבה באין לה" עכ"ל, גם כאן לא הזכיר כלל תנאי דבקיעת הרבים ברה"ר, אלא שהעיר של רבים היא.

ועי' רמב"ן עירובין נ"ט ע"א וז"ל "עיר של יחיד וכו', פירש"י ז"ל עיר של יחיד היינו שאין בה ששים רבוא בני אדם, וקרי לה של יחיד לפי שאין בה רשות הרבים מפני שעמה מועטין ולא דמיא לדגלי מדבר וכו', וזה הענין בכמה מקומות פירש אותה שאין רה"ר גמורה אלא בעיר שיש ששים רבוא" עכ"ל. [והרמב"ן עצמו חולק שם וס"ל כהשיטות דל"צ ס"ר, יעוש"ה].

גם כאן לא הוזכר כלל תנאי שצריך ס"ר עוברין ברה"ר בכל יום, אלא שסגי שיש בהעיר ס"ר שיהא רה"ר דאורייתא.

וכן מובא בלשון הריטב"א בדעת רש"י ז"ל וז"ל שם בעירובין נ"ט ע"א "מתני' עיר של יחיד וכו' פירש"י ז"ל וכו' כל שאין נכנסין בה ששים רבוא תדיר, דכיון שכן אין רחוב שלה חשוב רה"ר וכו' לפי שאינו דומה לדגלי מדבר, ועיר של רבים היא שנכנסין לה ששים רבוא תדיר".


תגובתינו

כבר הוכחנו לעיל מדברי רש"י ש"עיר" אינו אלא היכי תימצי שיהיו מצויין ס"ר ברחוב.


וזה לשונם: ועי' בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' כ"ט בתשובה מרב נטרונאי גאון וז"ל "והילכתא מדינות ועיירות שאין בהם ששים רבוא וכו' אין נעשית רשות הרבים" וע"ש משמע הא אם יש בעיר ס"ר הוי רה"ר.


תגובתינו

א) תיקון טעות, כי התשובה הנ"ל אינה מרב נטרונאי גאון, אלא מרב שר שלום גאון, והוא בסימן ר"ט בשערי תשובה להגאונים, ובחמדה גנוזה סימן ע.

ב) אדרבה, מעצם הדבר שהגאון הכליל "מדינות" עם עיירות, מוכח דהס"ר תלוי במבוי או ברחוב, דאל"כ הוי סתירה מיניה וביה, דממדינות משמע דסגי ס' רבוא בכל המדינה, ומעיירות משמע דבהם לבד בעינן שיהיו מצויין ס' רבוא, ולא סגי במה שיש בכל המדינה יחד ס' רבוא. והלא מפורש במתני' "עיר של רבים" היינו שהס"ר יהיו מצויין בעיר ולא די אם הם מפוזרין בכל המדינה. ועוד, דהרי בכל מדינה ודאי יש ס"ר וכמעט לא משכחת לה מדינה שאין מצויין בה ס"ר, ואי איתא דסגי ס"ר בכל המדינה, לא משכחת לן רשות היחיד כלל וכלל. אלא על כרחך האי דנקט הגאון "מדינות" היינו טעמא דעיירות וכדאמרן שהם היכי-תימצי שיתקבצו בהם ס"ר במבוי האמצעי, וכי היכי דאין הכוונה על כללות המדינה כך אין הכוונה על כללות תושבי העיר, אלא על "הדוכתא דדשין בה", וכדברי הבה"ג - מקור שיטת רש"י ז"ל.


המשך יבוא בס"ד