Thursday, August 25, 2011

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 3


וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
זאת ועוד, שכל צירוף מחיצות שרואים בכל הש״ס ובספרי הקדמונים והאחרונים, כולם מיירי בהגדרה המשמשת למקום שהוגדר באיזה אופן ככל הנ״ל.

במחילה מכ"ת אין זה נכון:
ולהלן נפרט כמה וכמה מקומות בש"ס ופוסקים דהמחיצות אינם צריכים כלל לשמש למקום שהוגדר.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
פוק חזי מדין פסי ביראות, שאמרו חז״ל שאף בשמונה חתיכות הרחבות כל אחת אמה, אפשר לבטל דין רה״ר למקום הנגדר על ידן ואף בלי באר מים חיים כבר אזדא ליה דין רה״ר, ואף הנעשות ע״י חקיקה מאילן וחיצת קנים הנעשה ממנו דיומד (עירובין יט ע"ב), יצאת דין פסי ביראות, האם תאמר שבכל מקום בעולם רואין כאילו נחקקו לזויות איזה ריבוע מדומה ונעשה לו לזויות פסין המבטלין מן המקום דין רה״ר אף במקום אוכלוסיא גדולה למ״ד לא אתי רבים ומבטלי מחיצות,

דברי כ"ת תמוהין מאד:
הלא בעצמו מביא את הברייתא (שם) המוכיחה שא"צ שגדריו ישמשו להגבלת המקום. דהרי בגמ' שם מפורש דהיה שם אילן או גדר נידון משום דיומד. והרי אילן זה אין לו שום שייכות למקום שלהלאה ממנו ואינו סביב איזה מקום מסויים ולא נעשה לשם זה (כמו שהגמ' מפרש הברייתא הנ"ל בדף ט"ו ע"א) דהוי מחיצה העומד מאליו, ואפ"ה נידון משום דיומד. ואיך יוכל כ"ת לומר דלא מצינו בגמ' אלא כשיש לה שייכות לאיזה היקף, נגד גמ' מפורשת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
א״כ אזדא ליה דין רה״ר מן העולם לגמרי.

ובכן, מה כל הרעש שנתבטל רה"ר מן העולם בזה"ז:
הרי כל הראשונים דקיימי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, וכטענת החכם צבי (בתשובתו סי' ל"ז) להרב השואל שטען ואם תאמר כך, בטלה תורת רה"ר מאינגלטריא: והשיב הח"צ "ואני אומר, אם התורה אמרה כך, תיבטל. ומה בכך?".
ולהלן יתברר שכל קושייתו דאזדא לי' דין רה"ר מן העולם לגמרי, לא קשה מידי, כי הרי אין יכולים לומר חוקקין בכל גווני, וא"כ לא אזדא דין רה"ר מן העולם לגמרי.  

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אלא ברור כחמה שכל דין פסי ביראות וכל דין גדר מקום שעומדו מרובה על פירוצו, מיירי במקום שגדריו משמשין לו להגבלות המקום ומשתייכים זה לזה באיזה מצב, אז יש להן דין צירוף ודין גדר שלם לפי הכלל הגדול בתורה שהרוב מתאר וקובע להכל והמיעוט נגרר בתר הרוב ונעשה כדבר אחד שלם המתואר כפי רובו.

כבר הוכחנו לעיל ראיה ברורה מן הברייתא שפסי ביראות א"צ שישמשו להגבלת המקום.וכןנוכיח להלן מש"ס ופוסקים דהמחיצות אינם צריכים כלל לשמש למקום שהוגדר. (ואגב, בדבריו אלו חוזר כ"ת ממה שאמר בשיעוריו לתלמידי ישיבת תו"ד וז"ל בחורף שנת תש"ס: ש"אין בכלל שום מחיצות סביב ברוקלין מלבד ביטשעס". וז"ל בחוה"פ פסח תשס"ח: ש"צירוף כל חתיכות המחיצות יחדיו, הם לכהיו"ת 30% דהיינו שהפרוץ מרובה על העומד".)

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אבל כל המחיצות שדיברו עליו המחדשים בעיירות גדולות בזמן האחרון, מיירי באופן שיש חתיכה נפרדת כאן וקבוצת בתים כאן ואיזה בנין במקום אחר שאין להם שום השתייכות זה לזה ולא למקום שדימו שנעשה ע"י.

כ"ת אינו מפרש על איזה עיירות גדולות כוונתו, אך על ברוקלין ודאי דבריו אינם תואמים עם המציאות:
דהרי 99.99% משלושת צדדי העיר ברוקלין, מוקפים בגדר של מחיצות גמורות (gates) אצל הים, מבלי שום טלאים וחתיכות נפרדות (אף שעפ"י הלכה גם אילו המציאות הי' כדבריו חתיכות נפרדות, עדיין המחיצות כשרות כל זמן שהעומד מרובה על הפרוץ, כדיבואר להלן). וגם ישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ, ותימה רבה על כ"ת שליט"א האיך עלה על דעתו להגדירם כחתיכות חתיכות בדבר שהמציאות מכחישו.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
הלוא תראה שחכמינו זכרונם לברכה דיברו על הרבה עיירות גדולות שדין רה״ר היה להם ולכולם היו בתים וחצירות ומבואות למאות ולאלפים ואין ספק שלכל אחד היה אפשר לחקוק ארבעה דיומדין באיזה אופן שהיא אפשר להגיד עליו שיש לו דין פסי ביראות ורה״י מן התורה, וח״ו לומר כן, ואם שמע השומע שכן בא לאזניו שמישהו טען כך, ורצה להתיר כל עיר גדולה לאלקים ע״י דין פסי ביראות בודאי יצאו הדברים מפי איזה חסר דעה ה׳ ישמרנו מזה וכבוד א׳ הסתר דבר.

דברי כ"ת תמיהין ומבוהלין:
ומוקשים מניה וביה, דמכח קושיא זו דלכל העיירות היו בתים וחצירות דאפשר לומר חוקקין, הוכיח כ"ת דלא מהני מחיצה עומד מרובה אלא מקום מסויים המסובב ע"י גדרים שנעשה לשם זה. ותימה מנ"ל לחדש חידוש כזה, הלא מכח קושיא זו די להוכיח רק על חוקקין שלא נימא לעשות פסי ביראות אלא במקום מסויים המסובב ע"י גדרים לשיטתו, אבל ליכא שום הוכחה דאף במחיצות קיימות בלא חוקקין דצריך שיעשה לשם היקף זה. והרי חילוק גדול יש בין מחיצה גמורה למחיצה שאינו אלא ע"י חוקקין.
ובכלל, היכן מצינו דאמרינן חוקקין לעשות פסי ביראות על חצירות או בתים? הלא לא מצינו חוקקין אלא על אבן מרובעת או על אילן, אבל על בתים וחצירות לא מצינו כלל דין חוקקין. אדרבה מצינו דבמחיצה המפסקת אמרינן סילוק מחיצות. ועיין חזו"א (סימן ק"ח אות י"ג) וז"ל, ואין לנו בדין חוקקין אלא המבואר בגמ' ומודה ר"מ בהא דאמר (עירובין צ"ד ע"ב) בהשוה גיפופיה דהוי סילוק מחיצות ולא אמרינן חוקקין, עי"ש. תדע דעכ"ח אין הטעם כדברי כ"ת, דהרי אפי' בשני בתים בשני צידי רה"ר דאמר ר' יהודה שני מחיצות דאורייתא (והרי שם אין לו שיעור פרצה בין המחיצות כמ"ש התוס' דף ו' ע"ב) וגם המחיצות נעשות לרה"ר זה, דמשו"ה מכשיר ר' יהודה, ואפ"ה אמרו חכמים אין מערבין רה"ר בכך משום דליכא שם ד' מחיצות כמ"ש בדף כב ע"א, ולא אמרו חוקקין לתוך הבית ויעשה כפסי ביראות, ועכ"ח משום דבמחיצות הבתים והחצירות לא אמרו חוקקין. ומתוך שכ"ת בא להוסיף על דברי חכמים, בא לגרוע מדבריהם.
וכ"ז אנו צריכין לפי דברי כ"ת דבכל עיר ימצא מחיצות, אבל באמת כבר כתב החזו"א (סימן קז אות ח') דשפיר משכחת לה רה"ר מחמת סילוק מחיצות, וז"ל "אכתי מבואות הפתוחות לרה"ר לידון בעומ"ר וכל חוצות ירושלים להוי רה"י, וי"ל וכו' אי נמי שהיו המבואות לצד רה"ר מתוקנות בצוה"פ וחשוב כמחיצה ולא אמרינן שוב עומד מרובה" עכ"ל. וכבר כתב כן בשו"ע הרב (סימן שמה סעיף יא) וז"ל "איזהו רה"ר וכו' אם הוא רחב ט"ז אמה שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד, אם מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רה"ר מכנגד חלל השער" עכ"ל. והיינו שיש לרה"ר שני מחיצות בכל אורך העיר וזה מסלק כל המחיצות שבצדדים. ואם יש פרצות באותן שני מחיצות ליכנס לתוך המבואות והם מתוקנים בצוה"פ, ממילא נסתלקו כל הבתים וחצירות שבצדדי העיר. הרי דחזינן שיש מציאות שא"א להשתמש במחיצות העיר, וממילא כל קושייתו אזדא לה בנשימה אחת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ונכון להדגיש כאן כלל ידוע ועמוד חזק במוצקי המחשבות הברורות, וזה שכל חידוש שא״א להמלט שיצא ממנו תוצאות בלתי אפשריות, בטל החידוש מאליו אף במקום שנראה בשטחיות שהחידוש מילתא דמסתבר הוא. והנה לעינינו, כל אחת מן ההגדרות של המחדשים שביקשו לייסד כלל שעליו יש לסמוך להפקיע מעיר גדולה דין רה״ר, הלוא אותו כלל ואותו חידוש עצמו יש ג״כ להפקיע על ידו דין רה״ר מכל עיר שהיתה מעולם מיום שניתנה תורה ועד אחרית הימים. כי לכולם היו בתים וכל מה שנמצא בבתים וגדרים שונים וכל ההמצאות המחודשות כבר היו לעולמים, ומה שיבטל דין רה״ר כאן כמו כן היה מבטל דין רה״ר מעולם ועד עולם, וזה דבר הבלתי אפשרי לכל יודע דת ודין. אם כן אזדא להו בנשימה אחת כל חידושיהם וזה דבר פשוט לכל מבקשי האמת.

כ"ת עצמו מוציא וממציא דינים מכח קושיות:
הרי כל הרואה את דבריו, יווכח שאנו לא חדשנו כלום, אלא סמכנו על משנה מפורשת דעומד מרובה על הפרוץ הוי מחיצה (עירובין פ"א משנה ח), ורבותינו לא כתבו שום תנאי שצריך שיעשה לשם מחיצה, וכן הלכה מפורשת היא דמחיצה העומד מאליו הוי מחיצה (או"ח סימן שס"ב ס"ג). אלא כ"ת מחמת שהיה לו איזה קושיא, בא לחדש חידוש עצמי שלא עלה על דעת רבותינו הפוסקים, דלא מהני עומד מרובה על הפרוץ אלא כשהוא שייך לאותו מקום, או שעשו אותו במכוון להקיף מקום מסוים. ועל זה נאמר כלל הידוע בפוסקים (הובא ביד מלאכי כללי שאר פוסקים אות לב, ומקורו מדברי הרא"ש פרק אלו מגלחין הובא דבריו בב"י סימן תקמ"ח) דאין להוציא דין מכח קושיות, כי הוא בנין בלי יסוד, ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל כל הבנין. והמתבונן בקושיותיו של כ"ת יראה שאין בהם ממש, ואזדא לה בנשימה אחת כל חידושיו, הואיל ואי אפשר לומר חוקקין על בתים וחצרות ויש אופנים דאמרינן סילוק מחיצות, שוב הדרה רה"ר מעולם ועד עולם.
ובכלל תמוה על כ"ת, מה כל הרעש שנתבטל רה"ר מן העולם בזה"ז, הרי כבר הזכרנו לעיל דכל הראשונים דנקטי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, וכלל לא ראו בזה דבר בלתי אפשרי לכל יודע דת ודין כדברי כ"ת, וכטענת הח"צ (הנזכר לעיל) להרב השואל שטען ואם תאמר כך, בטלה תורת רה"ר מאינגלטריא: "ואני אומר, אם התורה אמרה כך, תיבטל. ומה בכך?"

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
נחזור על הראשונות, דהשתא הרי צירפו המתירין הללו כל חתיכות מכל המינים והסוגים ועשו מכולם קו אחד ארוך בעיקש ופתלתול, ועשו חשבון מכל החלקים העומדים ויתרבו על החלקים הפרוצים ויצא מכולם מקום גדור בגדר שיש בו עומד מרובה על הפרוץ וע״י זה נעשה ככרמלית מדרבנן ולרה״י מן התורה כי כבר בטל מאותו מקום דין רה״ר דבעי לו דלתות.

נחזור גם אנו על הראשונות:
דהשתא הרי הודיעו ג' כתות רבנים שטרחו בעצמם להקיף את העיר ולברר את מציאות הגדרים הבנויים על שפת הים, ואת המחיצות הסמוכים לים, ומעולם לא נזקקו לצרף חתיכות חתיכות... בעיקש ופתלתול, אלא העידו פה אחד: א) שיותר מ99.99% סביב ברוקלין מגודר במחיצות עומדות (gates) אצל הים, הן בהלכה והן במציאות, לאורך שטח של מיילים רבים כמעט ללא שום פרצות. ב) סביב העיר ברוקלין ישנם ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ. ולמעשה כל תיאורי גוזמאותיו של כ"ת אין בהם שום נפקותא לדינא, כדיבואר להלן.
 
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
מיהו המעיין האמיתי יראה שאין דרך זו נכונה להלכה ולמעשה, כי כל מה שדברו עליו חכמים קדמאי ובתראי בענין מקום הגדור במחיצות קאי על מקום מסויים המסובב ע״י גדרים הנעשים לו לגבול או לשמירה או לסיום מקום ויש בו פתחים וחלונות כדי שיוכלו להכנס בו ולצאת ממנו וכלשון הגמ׳ בעירובין ״חצר שריבה בהן פתחים וחלונות״ (יא ע״א); ו״מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה״ (טז ע״ב); ״שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה... ובלבד... ולא יהו בה פירצות יתרות על הבנין״ (טו ע״ב), והרבה כיוצא בכאלו אין להם מספר, כולם מדברים על מקום מסויים שהוזמנו וייוחדו גדרות אלו להקיף אותו מקום, בין שנעשו לשם כך מעיקרא ובין שהשתמשו בגדרות קיימות להשלים הסיבוב ולהגדיר המקום, ואין אף ציור אחד בש״ס ופוסקים שצירפו לו חתיכות מפוזרות כגון בית וגדר שאין להם שום שייכות והצטרפות למקום הנגדר על ידם, כולהו בלי יוצא מן הכלל. ולפי זה כל המחיצות שבנו עליהן המתירים בטלין מן התורה לא שרירין ולא קיימין.

כ"ת כותב: אין אף ציור אחד בש"ס ופוסקים שצירפו לו חתיכות ...
ואנו משיבים: דהנה כ"ת מלבד סברותיו העצמיות, לא הביא לדבריו שום ראיות מן הש"ס והפוסקים, ומאידך אנו הבאנו מקורות בהלכה שמחיצות העומדות מאליהן נחשבים כמחיצות, ע"כ לא רמיא עלינו להביא ציורים מש"ס ופוסקים שצירפו חתיכות חתיכות. אבל היות שכ"ת טוען שאין אף ציור אחד בש"ס ופוסקים שצירפו חתיכות מפוזרות, אין לנו אלא לתמוה על כ"ת תמיה רבה, איך נתעלמו מעיניו ציורים רבים בש"ס ופוסקים, דמצרפינן מחיצות ממקומות מפוזרות אף שלא נעשו להיקף זה.
ש"ס (עירובין כד ע"ב): ההוא רחבא דהואי בפום נהרא דחד גיסא הוי פתוח למתא וחד גיסא הוי פתוח לשביל של כרמים וכו', וליעבד מחיצה אגודא דנהרא. ופירשו התוס' וליעבד מחיצה אגודא דנהרא, היינו מעבר הנהר, והנהר לא היה רחב מעשר, ומעבר הנהר היו גידודין גבוהין עשרה, ועי"ש (בתוס' ד"ה יאמרו) דלא יסיקו אדעתייהו דגדודין שמעבר הנהר מהני. הרי שאנו מושכין מחיצות של השביל ע"י דין עומד מרובה עד צד השני של הנהר שיש לו גידודי מחמת שמחיצות של השביל הוא עומד מרובה מן רוחב הנהר, ומצרפינן גידודי הנהר שמעבר הנהר להשביל דבצד השני ומכניסין גוף הנהר בתוך היקף השביל, אף שהנהר אין לו שום שייכות להשביל, והגידודי שמעבר הנהר אין לו שום שייכות למחיצות השביל שהוא בצד השני של הנהר, ולא נעשה לשם מחיצה, ואפ"ה מהני עומד מרובה. 
ומזה למד המג"א (סימן שסג ס"ק לא) במבוי שכלה לנהר. דגידודי הנהר מהני להתיר המבוי ברוח השלישי אף שהוא רחוקה י' אמות מן המבוי ואף שכבר כלה מחיצות המבוי, והשטח שחוץ להמבוי שלהלאה ממנו עד הנהר אין לו שום שייכות להמבוי, מ"מ ע"י דין עומד מרובה מושכין מחיצות המבוי עד הנהר. ועיין מש"כ הבית מאיר שם. וכן העלה במשנה ברורה (סימן שס"ה ס"ק כ"ד) דמהני עומד מרובה של מבוי לצרפו לגדודי שעל שפת השני של הנהר, אי לאו משום גזירה. ומסיק שם בביאור הלכה, דיש לסמוך על המחיצות שבצד השני ולא גזרינן עי"ש. הרי לנו דברים מפורשים, דעומד מרובה על הפרוץ מהני אף שאינו מסבב מקום מסוים ואף שאין להם שייכות זה לזה. 
ועי"ע בנשמת אדם (כלל עא אות ח') במה שביאר דברי המ"מ דאף במקום שיעלה הים שרטון, אם הוא פחות מי' אמות בין המבוי לסוף השרטון, מהני מחיצות המבוי עד אמצע הים מחמת דין עומד מרובה עי"ש. 
וכן מצינו בשו"ת חת"ס (סימן פ"ט ד"ה וא"נ) שהקיל דדי במבוי הסמוך לנהר ושפת הנהר אינו מתלקט, ובאמצע הנהר מתחיל לשפע עשרה טפחים בתוך ד' אמות עי"ש. והכל הוא מטעם דמושכין מחיצות בתים עד אמצע הנהר במקום שמתחיל המחיצה, מחמת דין עומד מרובה אף שלא נעשה כלל לשם היקף. 
ועוד ראיה מדברי רבינו חננאל (עירובין דף כב ע"ב): מבואות המפולשין לבורות שיחין ומערות, כגון שיש חוץ למבוי בור או שיח שנכנסין למבוי זה מצד זה, ויוצאין מצד אחר למלאות המים מן הבור או השיח או מן המערה שחוץ למבוי, רה"י לשבת עי"ש. הרי אף דהבור לא נעשה כלל לשם מחיצה להמבוי, ואין לו שייכות להמבוי, ויש שטח בין המבוי להבור, מצרפינן אותו לעומד מרובה לסתום המבוי.
 
פוסקים
: עיין בספר נחלת יעקב להגאון בעל חוו"ד (עירובין דף ו') וז"ל, "ולפמ"ש לעיל הדין בעיירות שלנו שיש שורות בתים סביב ובין הבתים יש חללים דנחשב כפרצות וכו', וברוח ד' העומד דהיינו רוחב הבתים יתירים על החללים שבין הבתים דהוי כאילו העומד מרובה על הפרוץ ברוח ד' וכו', אם יש בב' רוחות בין הבתים חלל בעשר אמות בכ"א היינו במזרח ודרום, אם יש עומד מרובה בב' רוחות ג"כ מותר בלא תיקון" עי"ש. הרי דמצרפינן בתים של העיר לעשות ממנו עומד מרובה על הפרוץ אף שלא נעשו לשם היקף כלל.
ועיין בתשובת בית שלמה (סימן מ"א) בעמוד הטלגראף העומד חוץ להמבוי והוא רחוק יותר מד' טפחים מהמבוי, דכתב שם דמיקרי עומד מרובה על הפרוץ, אלא דדן שם מחמת דעומד מרובה לא מהני בשני צדדים במפולש (מדרבנן) עי"ש. הרי דאף דהטליגראף לא נעשה כלל לשם מחיצה ולא לשם מבוי זה, והוא בהשטח שחוץ להמבוי, מ"מ מושכין עומד מרובה מהמבוי עד הטליגראף שחוץ להמבוי.
ועיין עוד שם (סימן מח) וז"ל, "בנידון המצוי בכמה עיירות שיש ריוח ד' ויותר בין בתי העיר, שאם אין ריוח רק במקום אחד משום דמבואר בש"ס דעומד מרובה על הפרוץ מהני במבוי" עי"ש. ובשני צדדים החמיר מחמת דין מפולש. הרי דמצרפינן בתי העיר שלא נעשו לשם היקף לעומד מרובה על הפרוץ. 
ועיין בשו"ת מחזה אברהם (סימן סב ד"ה והיוצא) וז"ל, "אך על הבתים והגדרים שפיר יש לסמוך לכאורה, כפי מה שכתב כבודו שיש באיזה מקומות ריוח בין הבתים והגדרים אבל הם פחותים מעשר וכו', אם הבתים והגדרים הוי עומד מרובה על הפרוץ א"צ תיקון כלל" עי"ש. 
ועיין בשו"ת ישועות מלכו (סימן כה) וז"ל, "בדבר העירוב אשר הרים סביב לה, אמנם יש בהם פרצות פחותות מעשרה", ומסיק שם דכשר ומטעם עומד מרובה על הפרוץ, אף שההרים לא נעשו כלל לשם מחיצה ואין להם שייכות זה לזה, אפ"ה מצרפינן לעומד מרובה על הפרוץ. 
ועיין בתשובת מהרש"ם (ח"ב סימן עו) וז"ל, "ובדין החריץ עמוק י' שהוא במקום המחיצה והולך עד כנגד בית א' וסמוך להבית כלה החריץ, ובין החריץ והבית פרצה פחות מעשר", עי"ש דמהני עומד מרובה אף שהבית והחריץ לא נעשו לשם היקף ואין להם שייכות זה לזה. 
ועיין בספר דלתות שערי העיר להגאון מראדזין זצ"ל (אות כב) וז"ל, "מנהג כל ישראל מימים ימימה שמתקנים העיירות לטלטל בכל היקף מחיצות החיצונית מהעיר סביב בצירוף הגדרים שבשדות הנכרים בסביבות העיר, ויש בהם דלתות רחבות הרבה הנקראים קאליווראדין שנפתחים לעת הצורך כמה שעות ביום וכו', ואפ"ה סמכינן עליהם להתיר הטלטול בעיר המוקף מחיצות כאלה כמו שנהוג ובא ברוב ערי ישראל מכמה מאות שנים וכו', אלא ודאי צ"ל דדקו רבנן בהאי מילתא וסמכו על הדלתות, ואף שאינן ניכרות בתוך העיר אף שרחבות יותר מעשר" עי"ש. מבואר מדבריו, דרק ביותר מעשר הוצרך לסמוך על הדלתות, אבל בפחות מעשר מותר מחמת עומד מרובה על הפרוץ, אף שהוא מצורף מגדרים שנעשו לצורך שדות הנכרים ולא לצורך היקף העיר, והרי שדות הנכרים אין להם שייכות להעיר ולא זה לזה.
ועיין בחזו"א (סימן ע' ס"ק כ"ג ד"ה כ' עוד) מש"כ בשם המג"א (סימן שמו) בגג הבולט לפני הבתים ובסוף הבליטה יש עמודים תחובים כנגד הבית, דצריך להעמיד קנים בשני צדדי הבית כדי שיחשב לצוה"פ, וכותל הבית הוא מחיצה רביעית, ואם הם של בתים רבים שעומדים זא"ז די להעמיד קנה אחד בקצה הבית שעומד מקצה מזה, וקנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה ויערבו יחד כל הבתים, (ועיין בשו"ע הרב סימן שמ"ו). וכתב החזו"א דכל שאין בין בית לבית פרצה יתר מי' נידון בעומד מרובה על הפרוץ עי"ש. הרי דאף שהשטחים בין בית לבית הם רשויות מפוזרות שאין להם שייכות זה לזה, וכותלי הבתים לא נעשו כלל להקיף המקום שלפני הבתים והשטחים שביניהם, אפ"ה מצרפינן כל הבתים והשטחים שביניהם לעשות עומד מרובה על הפרוץ.
מכל הנ"ל מוכח בעליל מהש"ס והפוסקים קמאי ובתראי, דמצרפין מחיצות מפוזרות שאין להם שייכות לזה לזה, ואין להם שייכות למקום הנגדר, ואעפ"כ מצרפין ממנו מחיצות לעשות עומד מרובה על הפרוץ, ודלא כדברי כ"ת שליט"א. 
ובכלל קשה על כ"ת, האיך התעלם לגמרי משיטתו הידועה של החזו"א במחיצות הבתים שהיתרו מחוור ומרווח בכרכים שלנו, שהרי הם עצמם מצטרפים ע"י חתיכות חתיכות. ולא עוד, דהרי גם מבלי חידושו של החזו"א, שצורת בניני שכונתינו בברוקלין מבוססים על ג' או ד' מחיצות הבתים, שגם הם מצטרפים ע"י חתיכות חתיכות, והלא גדולי הפוסקים מזכירים היתר זה של מחיצות הבתים, לגדור על ידם את הרשות הרבים, ה"ה הגאונים בעל מים רבים סי' ל"ח, בית אפרים סימן כ"ו דף ל"ז ע"ב ומ"ט ע"א, שער הזקנים להגאון בעל שמלת בנימין דף קט"ו, בית שלמה סימן נ"א, נפש חיה סימן ל', שו"ת רבי עקיבא יוסף סימן צ"ב, מהר"י שטייף סימן ס"ח.  
ועל כולם תמיה גדולה יתמה על כ"ת שליט"א, דהואיל וישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ, האיך יפרש כ"ת את דברי האגרות משה (או"ח א סי' קלט בריש תשובתו) וז"ל: ובדבר מאנהעטן, הנה המחיצה שנבנה משטח המים עד הקרקע שלמעלה שגבוהה יותר מעשה טפחים שמקפת כל העיר, ודאי היא מחיצה גמורה". והואיל ותשובה זו מתייחסת לקונטרס "הצעה לתיקון עירובין בעיר מאנהעטטען" מהגאון רבי מנחם צבי איייזשטאט זצ"ל (המודפס בספר "דברי מנחם" או"ח ב' תיקון עירובין במנהטן, סימן כ"א עמוד קי"ז) ושם יראה כל הרואה שהמחיצות מבוססות על מאות "חתיכות חתיכות מפוזרות" שעליהם הגדיר הגאון בעל אג"מ זצ"ל ש"ודאי היא מחיצה גמורה" (ומה שהחמיר שם, לאו מצד חסרון במחיצות), וא"כ הדרן קושיא לדוכתיה: מאי שנא מחיצות ברוקלין ממחיצות מנהטן "שנבנו משטח המים עד הקרקע שלמעלה שגבוהה יותר מעשרה טפחים שמקפת העיר דודאי היא מחיצה גמורה"?, אתמהה!

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ויש להוסיף לכל הנ״ל שאלמלא היה שמץ דין מחיצה בצירוף גדרות מפוזרות כנ״ל, היה בטל דין רה״ר בכל עיר וכרך שבעולם והיה בלתי אפשרי להגדיר מקום שיאמרו עליו רה״ר הוא זה, וזה דבר הברור לכל בר דעת אף אם יעלה על מוחו איזה חידוש שמאמין בו שהוא אמיתי, צריך מקום לבחון אותו ולראות אם אפשר לקיים הדין והסוגיא בנוכחות החידוש שלו, ואם לא הרי הוא בטל מאליו יהיה מה שיהיה, כי הגדרה חדשה שמבטלת הדין שעליו בנויה א״א להחזיק בה בשום פנים.

כבר הוכח מי כאן ממציא הגדרות חדשות שלא שערום רבותינו:
כי מש"כ כ"ת שהמחיצות הנעשות ע"י צירוף גדרות מפוזרות, אינם נחשבים למחיצות, כבר הוכחנו לעיל שדבריו הם נגד ההלכה, והבאנו ראיות מש"ס ופוסקים שכל עוד שהעומד מרובה על הפרוץ, הוי מחיצה. ומה שהקשה דאזדא לי' דין רה"ר מן העולם לגמרי, אינה קושיא כלל, כי הרי אין יכולים לומר חוקקין בכל גווני, וכן אין יכולים להשתמש במחיצות בכל גווני, וא"כ לא אזדא דין רה"ר מן העולם לגמרי.  

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ועוד הרי כבר אמרנו לעיל שבענינינו, זאת אומרת ענין רה״ר, גזרו חכמינו ז״ל הרבה גזירות והרחקות יותר מכל התורה כולה, ואם כדבריהם ושיטתם, הרי לא יימצא אף הגדרה המצמצמת את המצוה להיות מלתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן, אף אם היתה איזו מציאות רחוקה ונדירה שאפשר להטביע שם המצוה.

כבר הוכחנו לעיל, שאפילו היכא דאיכא מחיצות, עדיין שייך גזירת חכמים במקום שהמחיצות מסולקות.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ביותר על הנ״ל אין להוסיף כי לא יועיל להמתעקש, ולגבי בעלי בינה כבר יצאנו ידי חובתנו בטעמים מספיקים.

אכן אין להוסיף:
ובזה יצאנו ידי חובתנו כלפי ה"בעלי בינה" שאינם סומכים בהלכה על סברות כרסיות בטעמים שאינם מספיקים, והם משתדלים לידע מהו "דעת תורה" האמתית שהורו לנו רבותינו הקודמים בספריהם ובתשובותיהם בענייני מחיצות
.
ואגב מה שכתב ד"אין להוסיף כי לא יועיל להמתעקש", אכן חזינן זאת בפועל ממש. דהלא כל קוראי או"ק מורחב זה, המוקדש לענין "מחיצות", מרגישים בליבם ומבינים במוחם, את "מגמתו" לבטל את השתמשות ה"מחיצות" – כי הם "יסוד ההיתר" הפשוט, שעל ידם נהפכת רה"ר לרה"י. והא ראיה, שכ"ת מסתמך רק על סברות עצמיות מבלי להביא שום ראיות מדברי הפוסקים. מה עוד שמגמתו זו ניכרת ובולטת לעין כל, מתוך נסיונותיו לגשש (כעור באפילה) בשיעור הפירצות, אם הם י' אמות, או י"ג ושליש, ט"ז אמה, או שיעור תחום שבת... (כמוכח שכ"ת לא בדק את מציאות הענינים, ורק סמך על שמועות בעלמא). וכנ"ל חזינן מגמתו גם מתוך סתירותיו, כי בתחילה בחורף שנת תש"ס הגיד בשיעורו ש"אין בכלל שום מחיצות סביב ברוקלין מלבד ביטשעס", ובשיעורו בחוה"פ פסח תשס"ח כבר "הודה במקצת", ש"צירוף כל חתיכות המחיצות יחדיו, הם לכהיו"ת 30%", ועתה בהעלות דבריו על שולחנו ב"תשובה שבכתב" שיש לחשוש לבל יתבדה בהתווכחו עם המציאות – כבר הודה שהמחיצות הם עומד מרובה על הפרוץ, אלא שהחליף את מלחמתו לסילוק המחיצות בסברות כריסו החדשות. ובכאן 'סילוק השולחן' על או"ק ג'.

Tuesday, August 23, 2011

Gezeiros and More: HaRav Shlomo Pearl Shlita on the Brooklyn and Queens Eruvin, Part 4

Continued from here.

Rav Pearl shlita:
But the emes is the Rambam had a different shita also that even without samach ribo. There was no samach ribo in too many places in the world in those days, but the road was sixteen amos, twenty-eight feet. All our streets are twenty-eight feet from one end of the sidewalk to the other. There was no roof over the street, it was mefulash, there was no obstruction, so this is reshus harabbim according to shitas HaRambam and a dozen other gedolei haposkim. It was more than a dozen — eighteen, twenty-two, it depends how you figure. So a dozen poskim held you didn’t need samach ribo. Sixteen amos, it was not mikora, it was mefulash, so this is a reshus harabbim. Shitas Rashi and a dozen other gidolei Rishonim all brought down by the Bi’ur Halachah, 345, that you need samach ribo.

The rebuttal:
Actually, we know today that the count is forty-two Rishonim who accept shishim ribo as a criterion of a reshus harabbim and eleven who do not (Part 12: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin). Hence, there is no reason why we do not accept shishim ribo as a fundament of a reshus harabbim l’chatchilah.

Rav Pearl shlita:
So Rav Moshe held samach ribo in the street. So the whole sha’alah was, Paris had an eruv, Chazon Ish was matir the eruv. Amsterdam, Vienna, Antwerp and all these places had an eruv. In Europe before World War II gedolei Yisroel lived there. So Rav Moshe said you know how they lived there, because there was no samach ribo. The population in any of these places was 1.3, 1.5 million. No one had 2.4 million. So there was never 600,000 in the street. So that was the heter.

The rebuttal:
To begin with, Rav Moshe is only answering why one cannot ask on his shitos since eruvin were allowed in these cities. However, Rav Moshe admitted that his shita is a chiddush (Igros Moshe, O.C. 1:139:5). Hence, we can ask why did all the other gedolim allow eruvin in their cities? The answer is that either they upheld that shishim ribo is conditional of a street (Divrei Malkiel, 4:3) or it was because the streets were not mefulash u’mechavanim m’shaar l’shaar (ibid., and Divrei Menachem, O.C. vol. 2, pp. 42-43). Consequentially, according to these gedolim, there is no reason why an eruv cannot be erected in Brooklyn, as well.

In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he wrote that Paris was approximately forty-one square miles, which is considerably less in area than twelve mil by twelve mil and contained a population of close to three million (at the time that they were going to establish an eruv in 1938). Rav Pearl argues that since they were going to establish the eruv by relying on the Chazon Ish’s chiddush of mechitzos habatim, Rav Moshe would not have agreed to this eruv. However, Rav Pearl is mistaken; the Paris eruv was going to rely on mechitzos by its waterfront and not mechitzos habatim at all (Achiezer, 4:8). Therefore, it is possible that Rav Moshe would have agreed to this eruv — unless he would have had an issue with it because he considered Paris similar to Yerushalayim (of course Rav Moshe would have required that the tzuras hapesach that was going to be used to close the pirtzos should be included in the mechitzos). However, there is no doubt that Paris is proof that no one thought of Rav Moshe’s chiddushim at the time, and no doubt these poskim would have allowed Brooklyn eruvin, as well.

Rav Pearl shlita:
But a dozen gedole Rishonim held there is no such heter of samach ribo but a dozen held there was. But bezman hazeh we say “ain lonu reshus harabbim,” we’re somech on the maikilim. So they all ask, what do you mean we are somech on the makilim, this is a sofek d’Oraysa? According to the Rambam, to carry in some of the places where an eruv exists today, like Monsey, in Far Rockaway, you just name it, you can’t carry in any of these places, because it’s a sofek d’Oraysa. There is no samach ribo, but you don’t need samach ribo, it’s a sofek d’Oraysa. But others held you needed samach ribo, but it’s a sofek d’Oraysa. On a sofek d’Oraysa, you want to be maikil? How can you do that? So the Mishnah Berurah says a Baal Nefesh, a Yirai Shamaim, shouldn’t carry in these places. But the Magen Avraham says b’zman hazeh ein lonu reshus harabbim? Gedolei haposkim pasken you can carry, and there was an eruv in Vienna, Paris, Antwerp, and most major cities in Europe, but how can you be somech on the maikilim if it’s sofek d’Oraysa? So the Aruch HaShulchan says, it’s like a bas kol came from the shomayim to tell us that Rashi was right. Anyone hears that bas kol? And even if you heard it, ein shomin l’bas kol. So how can you do this?

The rebuttal:
As I mentioned above, the matter is no longer a sofek d’Oraysa since the overwhelming majority of Rishonim maintain that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim. Thus, even the Mishnah Berurah would agree that a Baal Nefesh can rely on shishim ribo l’chatchilah. Moreover, we follow the Rema who, according to the poskim, accepted shishim ribo as a criterion l’chatchilah (see Taz, 345:6). Furthermore, as I mentioned above, Rav Moshe accepts shishim ribo as a fundament l’chatchilah.

Rav Pearl shlita:
So the Igros Moshe says we don’t know what it was to live in those times. There was no refrigeration. The bathroom was outside. The water was outside. Could you imagine making Shabbos with no water in the house? No electricity in the house, etc. and you have to make Shabbos under these conditions. You can’t, it’s impossible. Under those conditions there were maikilim, they were gedolei yisroel. But like a bas kol came, we are somech on the maikilim, we can’t live under these conditions. But the Igros Moshe says the conditions have changed. The sofek d’Oraysa that we were maikil in previous generations does not exist anymore. We have refrigeration, electricity, the bathrooms, ovens in the house — we have everything in the house so what’s the heter now? The heter is that the ladies have carriages and they don’t want to stay in the house. They want to be able to take a walk in the street with the babies. So is that why we were matir the sofek d’Oraysa? Some of the women would have a nervous breakdown if they would have to stay in, but imagine how they would manage if they would have lived four hundred years ago with all these problems. The Arizal wasn’t machmir on eruvin. The Chasam Sofer says if you’re able to make an eruv and you don’t, the rav in charge is asid litain es hadin. But he lived generations before, and as we said, Rav Moshe said things have changed for the better, and the need to use an eruv today is not nearly as necessary as it was before, when we were matir issurei d’Oraysa in order to put up an eruv.

The rebuttal:
Rav Pearl is conflating Rav Moshe’s shitos. Rav Moshe’s argument that nowadays he does not perceive a need for an eruv is not relevant to being maikil on relying on shishim ribo which some argue is a sofek d’Oraysa. As mentioned previously, Rav Moshe accepted the criterion of shishim ribo l’chatchilah so obviously he did not consider relying on shishim ribo as being maikil. When Rav Moshe objected to an eruv it was not because he questioned the criterion of shishim ribo, but on the contrary, he argued that in fact the city’s populations fulfilled the criterion of shshim ribo. When Rav Moshe maintained that an eruv was allowed for Kew Garden Hills, we do not see that he argued that there is a need to be stringent because it is a sofek d’Oraysa. On the contrary Rav Moshe wrote that he sees a great purpose for an eruv there (Igros Moshe, O.C. 4:86).

Rav Pearl cites Rav Moshe’s argument that the reason why the previous poskim allowed eruvin in their cities was because people did not have amenities in their homes. However, the fact is no posek ever mentioned that this is the underlying reason why they allowed eruvin. On the contrary, the Chasam Sofer that Rav Pearl cited stated that the reason why there is a chiyuv to establish eruvin is because it is impossible to be careful enough when it comes to carrying on Shabbos, and therefore, there is an obligation on every rav to establish an eruv. Other poskim posit that it helps to minimize chilul Shabbos (Nefesh Chayah, siman 25 and Bais Av, 2:1:25). Clearly these poskim would disagree with Rav Moshe and would uphold the need for eruvin even today. It is beyond comprehension how Rav Pearl can even make such an assertion that the previous poskim were matir issurei d’Oraysa because there was a great need for an eruv. No one could be matir issurei d’Oraysa to establish an eruv, no matter how great the need.

Rav Pearl is missing the point when he makes light of the fact that women do not want to be confined to their homes. Who says that this need is any less than the needs of the previous generations? Moreover, Rav Moshe admits in the Detroit teshuvah (Igros Moshe, O.C. 5:29) that if the women require an eruv there could even be a great need for one. Rav Pearl misses the point when he states, “but imagine how they [the women] would manage if they would have lived four hundred years ago with all these problems.” No doubt there were unique reasons for an eruv in previous generations, but there are also unique reasons for one today. While in previous generations people may have had smaller homes, it was simply easier for children to play outdoors than it is for children today who are growing up in large cities such as New York City. As a matter of fact, the Perishah maintains that one of the benefits of an eruv is that it helps increase our oneg Shabbos by allowing people to take a stroll (O.C. 395:1).

Rav Pearl states that the Arizal was not machmir on eruvin. On the contrary, the Arizal was machmir to carry in an eruv (Nimukei Orach Chaim, siman 394:1). In fact, there was reason for the Arizal to question the eruv of Tzfas. The, “lamdanim and some of the talmidi chachamim,” of Tzfas questioned the eruv since in the non-Jewish section of the city there was a street more than sixteen amos wide and some of the streets in the Jewish section opened on to it (Maharit Tzahalon, siman 251). On this issue the Maharit Tzahalon commented that we rely on the criterion of shishim ribo. Nevertheless, the Arizal was machmir to carry. In today’s day and age, we should follow the Arizal’s example and carry in order to demonstrate that we do not accept the anti-eruv cabal who, left to their own design, would do away with the mitzvah of eruvin entirely. We should not want to be perceived as the Tzedukim of yesteryear who were eino modeh b’eruv (or today’s Tzedukim who are eino modeh b’situfei mevo’os).

Finally, I fail to comprehend the confidence behind Rav Pearl’s objection to Brooklyn eruvin. After all, Rav Moshe did not want to issue a p’sak din barur because he realized that his objection to a Brooklyn eruv was a chiddush, and that the Achronim and the Aruch HaShulchan would not agree with him (Igros Moshe, O.C. 4:87; see Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l’s Reluctance to Pasken Against the Establishment of an Eruv). Following this, how can anyone compel the world to follow Rav Moshe shitos in eruvin?

Friday, August 19, 2011

Gezeiros and More: HaRav Shlomo Pearl Shlita on the Brooklyn and Queens Eruvin, Part 3


Rav Pearl shlita:
Rav Moshe brings a rayah from Yerushalayim, in the days when they were oleh regel there was no eruv. Why was there no eruv when the oleh regalim went? Because they were afraid if people coming would see them carrying in Yerushalayim, they would go home and say the frum Jews in Yerushalayim carry on Shabbos — you want us not to carry? So shema yitu, there was no eruv there bezman of oleh regalim. So you can ask, today there is an eruv in Yerushalayim, why are we not concerned that shema yitu? Like everything else, not everybody is somech on the eruv in Yerushalayim. Rav Moshe would probably hold that you shouldn’t carry there.

The rebuttal:
This argument of Rav Moshe is hard to comprehend. Rav Moshe questions why, if it is a chiyuv to erect an eruv, didn’t they establish one for Yerushalayim? Rav Moshe answers that since people came to Yerushalayim from all over the world they would learn that carrying is permitted and they would mistakenly carry in places where it was not possible to establish an eruv; therefore, Rav Moshe declared they did not establish an eruv for the city of Yerushalayim (Igros Moshe, O.C. 1:139:5). However, there really is no chiyuv to establish an eruv for an entire city only for the chatzeiros and the mevo'os of the city. Later, when the layout of our cities changed and our streets took on the form and the halachos of chatzeiros and mevo'os, it became a chiyuv to establish eruvin for the entire city, as well (this is the meaning of the Chasam Sofer, in O.C. 99). As a matter of fact, the Rishonim state that they did establish eruvin for the mevo'os of Yerushalayim (Ravyah, Eruvin p. 398 and Haslamah, Eruvin 6a). So I don’t understand how Rav Moshe can glean anything from the fact that no eruv was established for the entire city of Yerushalayim. [It is of interest to note the Noda B’Yehudah, Mahadura Tinyana Kuntres Achron (siman 21) and the Tiferes Yisroel (Eruvin, 10:57) maintain that an eruv was allowed in Yerushalayim; however, it was not possible to establish an eruv at the time.]

Furthermore, this is a perfect example of the irrationality practiced when the inyan is eruvin. Rav Pearl states that Rav Moshe would probably not allow carrying in Yerushalayim today. Why not? First of all, Yerushalayim has nowhere near a population of three million. Additionally, Rav Moshe admitted that if the rabbanim had already established an eruv (in Manhattan) the precedent of Yerushalayim would not pose an obstacle (HaPardes, 33rd year, vol. 9). The current (original) eruv in Yerushalayim is in existence from way back, prior to Rav Moshe writing his teshuvos regarding this matter, so no doubt Rav Moshe would agree to an established eruv such as this. Moreover, regarding Brooklyn, Rav Moshe was not even sure that it can be compared to Yerushalayim of old at all (Igros Moshe, O.C. 1:139:6, 5:28:15) so how do we know if he would include Yerushalayim of today in this gezeirah? I would argue that today with modern communication everyone would be informed about the possibility or the impossibility of establishing an eruv (and let us not forget the enormous dissemination of information by the anti-eruv cabal). Consequentially, this gezeirah is superseded as no one would carry in places where it is not permitted. [It is interesting to note, according to Rav Pearl, the fact that the overwhelming majority of people make use of the eruv in Yerushalayim today just proves that many do not follow Rav Moshe’s chiddushim in eruvin.]

Rav Pearl shlita:
What about Manhattan? Rav Moshe held that it was probably ossur to carry there, and this is what Rav Aharon Kotler held. Even if you made all the takanos there and you have everything set and you took care of any possible problem that could exist but still you couldn’t carry. This is also Rav Moshe’s mehalach — he was concerned that once people would be able to carry in Manhattan then the whole inyan of hotza’ah would become mekulkal here in America. He had svoros, a Rashba B’Avodas HaKodesh. The gemara says that if you had dalsos neulos ba'laila in Yerushalayim you could carry there, and the Rashba says you could carry in the mevo'os of Yerushalaim, but not in the streets of Yerushalaim. Rabeinu Ephraim came to the same conclusion. There’s a Trumas Hadeshen says also even if dalsos neulos ba'laila would take off the d’Oraysa but you would still have a d’rabbanan. So there are shitos that bderech klal that ain me’arvin b’reshus harabbim even with dalsos.

The rebuttal:
To begin with it’s important to note that Rav Moshe agreed that there are many reasons to allow an eruv in Manhattan, and that the rabbanim of Manhattan can establish an eruv if they choose to do so (HaPardes, 33rd year, vol. 9). This is diametrically opposed to what was written on the kol korei that even if all issues were accounted for an eruv cannot be established for Manhattan. I cannot comprehend how one can accept the efficacy of a kol korei over a teshuvah (for that matter, I question the hashmatah as well). Moreover, Rav Moshe states that rabbanim may enact a takanah only for a short period of time and not indefinitely (Igros Moshe, O.C. 4:49). How long can this takanah of not establishing an eruv for Manhattan be in effect?

Furthermore, Rav Pearl is conflating Rav Moshe shitos. Rav Moshe was concerned that Manhattan, just like Yerushalayim, would create a precedent that people would carry in places where there was no possibility of establishing an eruv. However, as I mentioned above, once the eruv was established Rav Moshe agreed that this gezeirah would not negate the eruv. In addition to the issue of Yerushalayim, Rav Moshe, citing shitos yachidaos such as the Rashba and Rabeinu Ephraim, invalidated the benefits of the mechitzos encompassing Manhattan. While these (Yerushalayim and the Rashba/ Rabeinu Ephraim) were separate issues that Rav Moshe used to object to the Manhattan eruv, he admitted that only in conjunction with each other would they negate the eruv in Manhattan (ibid., 1:139:6). Consequentially, there is no reason why Rav Moshe would not allow an eruv if it only encompasses a section of Manhattan since the eruv was already established and some of these shitas yachidaos would then not be applicable (see Would Rav Moshe Feinstein zt”l Allow an Eruv for the Lower East Side of Manhattan?).

[In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he argues that even though some claim that Brooklyn is encompassed on three sides with mechitzos, Rav Moshe states the pirtzos would nevertheless require delasos (ibid., 5:28:5 which refers back to 1:139:3). Rav Pearl in another handout (November 21, 1993, shiur 87) understands that Rav Moshe’s requirement of delasos is referring to the shitas HaRashba. This is entirely incorrect. The reference (in siman 5:28:5) is to anaf 3 where Rav Moshe discusses his requirement of delasos at the bridges and not to anaf 5 where Rav Moshe discuses shitas HaRashba. Moreover, Rav Moshe could not have meant anaf 5 since, according to the shitas HaRashba, delasos would not suffice at the pirtzos. Why would Rav Moshe argue that delasos are needed at the pirtzos if they would not be adequate? In any case, Rav Moshe states clearly that his requirement of delasos at the bridges was because they are only encompassed by two mechitzos. On the other hand, Rav Moshe admits that if the tzuras hapesach would be placed in an area classified as a reshus hayachid, they would be sufficient (see the end of anaf 3). The fact is that Boro Park and Flatbush are enclosed by a tzuras hapesach that is included in the three mechitzos encompassing Brooklyn (see here regarding why the other shitas yachidaos do not apply to a neighborhood eruv in Brooklyn).]

Rav Aharon Kotler zt”l’s approach is totally different from Rav Moshe zt”l’s. While Rav Moshe’s shitos in eruvin are explicated, Rav Aharon’s are not. Rav Aharon never finished his teshuvah regarding eruvin (Divrei Menachem, O.C. vol. 2, p. 16; actually it is evident from the teshuvah that it is unfinished). In any case, if we are to follow Rav Aharon’s shitos in eruvin, no city eruv — past or present, large or small — would be allowed. Thus it is simply irrational to compel the world to follow his shitos in eruvin.

Rav Pearl shlita:
So the Kew Gardens eruv originally Rav Moshe agreed to. It’s a small part of Queens, there no highway, it was easy to check, less likely to go wrong, so such an eruv would be good. So let’s have a similar kind of eruv in Brooklyn. Take a small part of Brooklyn, even a block, what’s wrong? No. Because it’s a reshus harabbim d’ir. Queens wasn’t a reshus harabbim d’ir. Why not? Because it’s bigger than twelve mil there was no samach ribo. Queens you won’t be able to carry because of shema yitu, but if it’s a small part of Queens we are not concerned with shema yitu. But in Brooklyn, we can’t say we’re not concerned with shema yitu in a small part of Brooklyn, because Brooklyn and Queens are two different parshos. Queens is not a reshus harabbim there is no samach ribo b’toch twelve mil and in Brooklyn there is a reshus harabbim there is samach ribo b’toch twelve mil.

The rebuttal:
As a matter of fact, Brooklyn and Queens are the same parsha. As I mentioned above, Rav Moshe would allow a tzuras hapesach to encompass a section of Brooklyn as long as it contained less than shishim ribo. In any case, Brooklyn just like Queens does not meet Rav Moshe’s requirement of a population of three million so it would not be classified as a reshus harabbim d’ir either.

Rav Pearl shlita:
One of the earlier teshuvos in chelek aleph, Rav Moshe seems to indicate that maybe even Brooklyn was only a shema yitu. And he says later that he was informed by chaver of mine who happened to be a marathon runner who knew exactly how many miles it was from one end of Brooklyn to the other. Rav Moshe thought that Brooklyn was more than twelve mil, but the runners knew exactly the size of Brooklyn and the map will also show you the size of Brooklyn and it was less than twelve mil, and if you wanted to create twelve mil it would probably go into Manhattan and part of Queens.

The rebuttal:
This is all a tall tale and is factually incorrect. The one who informed Rav Moshe zt”l was the Muzay rav zt”l and not some marathon runner. After Rav Moshe wrote that Brooklyn’s population was more than he required for it to be classified as a reshus harabbim (ibid., 4:87), the Muzay rav sent Rav Moshe statistics (from the District Manager of Community Board 12, Brooklyn) demonstrating that Brooklyn’s population was less than he required and that the area that Brooklyn encompassed was greater than twelve mil by twelve mil (see ibid., 4:88).

It is inconceivable that Rav Pearl would claim that Brooklyn is smaller than twelve mil by twelve mil when Rav Moshe in his teshuvos regarding this matter clearly stated otherwise (ibid., 4:87).

ולכן בברוקלין שהוא עיר אחת מלאה אוכלוסין אבל אפשר שהיא יותר מי"ב מיל על י"ב מיל

And then Rav Moshe’s final teshuvah on the matter (ibid., 4:88):

ונמצא שכל ברוקלין הוא רק י"ב מיל על י"ב וקצת יותר

The fact is Brooklyn is seventy-one square miles (without its inland water, which I think should also be included in the tally and would make it even larger). Twelve mil by twelve mil is sixty-four square miles (according to Rav Moshe’s shiur amah in regards to hilchos Shabbos). Consequentially, Brooklyn was only a matter of a gezeirah (shema yitu). However, as I mentioned above, after Rav Moshe was informed that the area that Brooklyn encompasses is greater than twelve mil by twelve mil, he was mislead into believing that, besides for a population of close to three million, over a million people come into the borough to work (ibid., the end of 4:88). Therefore, he argued that Brooklyn is osser l’dinah. These facts were made up out of whole cloth by people who simply did not want an eruv and were willing to lie to Rav Moshe to achieve their goals.

Furthermore, Rav Pearl is incorrect. Rav Moshe clearly stated that Manhattan should not be included in the twelve mil by twelve mil of Brooklyn because it is separated by water (ibid., see the end of 4:88).

In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he mentioned that Rav Dovid claimed that part of Queens is included in the twelve mil by twelve mil of Brooklyn, and therefore, the population would exceed three million. I reiterate, Brooklyn is larger than the twelve mil by twelve mil so we would not add the population of part of Queens to Brooklyn’s tally. I cannot comprehend how Rav Dovid missed his father’s explicit statement that Brooklyn is larger than twelve mil by twelve mil. Even if Rav Dovid is referring to a situation where one is situated in a part of Brooklyn that is near Queens, the fact is Queens’s population is less than Brooklyn’s. Thus the sum total of a part of Brooklyn and a part of Queens would definitely not equal a population of three million.

Rav Pearl shlita:
So Brooklyn is smaller in size and therefore creates a reshus harabbim. Queens doesn’t create a reshus harabbim because it’s larger, and the population is somewhat, at that point, at least smaller, so the Queens original eruv is good. Brooklyn, we couldn’t make an eruv in any part of Brooklyn except Seagate. If the new extended eruv in Queens is still within the parameter of the heter of Rav Moshe, It could be it is? That would have to be determined to see if that fulfills the heter.

The rebuttal:
I reiterate, even Rav Moshe agreed that Brooklyn is larger in area than twelve mil by twelve mil, and the fact is the population of Brooklyn is less than three million. Consequently, it would not be classified as a reshus harabbim. I should point out that Rav Pearl mentioned a few times that the population of Queens was at that point (when Rav Moshe wrote his teshuvah) somewhat smaller. Thus Queens, according to the machmirim in all things regarding eruvin, will become an issue in the future because of its growing population. I predict this will never happen. It is simple — once Rav Moshe allowed an eruv, it is final notwithstanding the change in metzius.

[Since it seems that Rav Pearl discusses hilchos eruvin with Rav Dovid I would like to know why Rav Dovid was not concerned about his father’s gezeirah in Chicago (when he argued that his father’s shita was that a reshus harabbim would require a population of three million). On the subject of the Chicago eruv, I would like to point out an interesting dichotomy. In Brooklyn, when one argues that Rav Moshe would allow an eruv, the rejoinder is that Rav Dovid maintains that his father would not allow an eruv, and he knows his father’s opinion better than anyone. On the other hand, in Chicago (and LA), they argue that Rav Dovid is incorrect regarding his father’s shitos in eruvin. It is obvious — when the objective is to negate an eruv, the anti-eruv cabal always knows better, even better than Rav Dovid.]

Rav Pearl shlita:
Rav Moshe’s position, and this is not only his position but many others that you see, b’chlal all eruvin today are by some people not accepted. Some people don’t carry no matter what. The Gra himself held that even in your house you shouldn’t walk around with a handkerchief in your pocket. Why not? Because maybe you’ll go out in the street and you’ll forget. How do you know that? The Gemara says that erev Shabbos , chayav adam l’mashmesh b’vigdo, he should make sure he has nothing in his pocket. If you found something, what are you supposed to do? You remove it before you go out. If chayav adam l’mashmesh b’vigdo before Shabbos, then how could you put something in your pocket on Shabbos? Nothing should be in your pocket on Shabbos. The Gra is a big machmir.

The rebuttal:
Rav Pearl is simply conflating the issues. Rav Moshe upheld that currently there is no chiyuv to establish an eruv. Additionally, Rav Moshe had issues was with large city eruvin. However, Rav Moshe maintained that the criterion of shishim ribo is an accepted fundament of a reshus harabbim (ibid., 3:94, 5:19, 5:24:10). Thus, there is no reason why once an eruv is established it should not be accepted by everyone.

When referring to the Gra, I think Rav Pearl should mention that there where Chassidshe rebbes who maintained that there is a chiyuv to carry in an eruv (see Part 6: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin).

Rav Pearl shlita:
Others who are machmir with the shitas HaRambam that a tzuras hapesach to carry has to be b’toch esser amos. You can’t have a tzuras hapesach which is more than esser amos, about seventeen or eighteen feet. So every lechi has to be between eighteen feet of each other. If that would be the case, then all the eruvin in the country are pasul, even in the camps. But this is shitas HaRambam. But you would say that we are not noheg shitas HaRambam.

The rebuttal:
Even Rav Moshe maintains that we do not follow the Rambam (ibid., 2:83). I hope, dear reader, that you recognize the underlying reason why these shitos, which are not accepted by the overwhelming majority of poskim, are mentioned by those who have a proclivity to osser eruvin.

In any case, the fact is all Brooklyn eruvin are classified as Rambam eruvin. The Rambam considers a tzuras hapesach a valid mechitzah only when utilizing at the minimum two mechitzos that are omed merubeh al haparutz (Shulchan Aruch, O.C. 362:10). Where this is not the case, each pole can be no more than ten amos apart from the other. The Kaf HaChaim (362:92) quotes the sefer Minchas Yehudah (siman 26) that states if a city has omed merubeh of its houses, they can be used to qualify the tzuras hapesachim as a Rambam eruv. Since the proximity of property lots in Brooklyn is such that they are omed merubeh al haparutz ― particularly the fences that surround the property lots ― any eruv in Brooklyn would be considered a Rambam eruv. Additionally, since Brooklyn is encircled with three mechitzos that are omed merubeh al haparutz, any eruv in Brooklyn would definitely be considered a Rambam eruv.

So there you have it — another advantage of large city eruvin.

Thursday, August 18, 2011

Gezeiros and More: HaRav Shlomo Pearl Shlita on the Brooklyn and Queens Eruvin, Part 2

Continued from here.


Rav Pearl shlita:
Does it mean even the dead end streets? Rav Dovid Feinstein says yes, that’s what his father held. But it’s a mavoy she’eino mefulash? But it’s reshus harabbim d’ir. But the gamara talks about mavoy she’eino mefulash you could be ma’ariv? But this is the reshus harabbim d’sratya the derachim, if there was a derech and on the side of that derech there was a mavoy which wasn’t mefulash, so there already you can make an eruv. But reshus harabbim d’ir every street is part of reshus harabbim d’ir.
The rebuttal:
What? Bemechilas kevod Toraso, this is simply incorrect, and I don’t believe that Rav Moshe maintained as such. According to Rav Moshe, if a twelve mil by twelve mil area contains a population of three million people, the area is classified as a reshus harabbim d’ir. On the other hand, in order to classify a sratya [intercity road] as a reshus harabbim, the shishim ribo would need to traverse the sratya itself. Consequently, Rav Pearl is arguing that, according to Rav Moshe, a mavoy she’eino mefulash in a city could not be removed from the reshus harabbim d’ir, but when a dead end street runs perpendicular to a srtaya, it can be separated. This is a shockingly erroneous understanding of the halachos of a mavoy she’eino mefulash. Since a dead end street (one that runs perpendicular to a thoroughfare) is literately not mefulash — one is totally obstructed from continuing further and cannot turn off the street — it is not classified as a reshus harabbim and can always be separated with a tzuras hapesach (even if there is shishim ribo traversing therein). Even Rav Moshe maintains that to be classified as a reshus harabbim the street would need to be, at the minimum, open so that one can turn off the street (Igros Moshe, O.C. 5:28:7). Therefore, a mavoy she’eino mefulash would not be classified as a reshus harabbim even according to Rav Moshe and it could be demarcated with a tzuras hapesach.

In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he wrote that Rav Moshe detailed his motives to allow an eruv for Seagate such as the fact that there were small entrances that were manned by guards to allow people or vehicles to enter. Rav Pearl argues that since Seagate was like a mavoy she’eino mefulash because its third side was the ocean, Rav Moshe would only have given these particulars if a tzuras hapesach would not have been sufficient. However, this is incorrect. The fact that Rav Moshe did not insist on actual delasos to close these small pirtzos demonstrates that he maintained that [although it would be an issue of asu rabbim] even a tzuras hapesach would be adequate (or, as the case was, there was no need to close the pirtzah at all). The delasos that Rav Moshe mentions are stop bars that are not halachiclly sufficient. [It is important to note that Rav Moshe does not mention that there were delasos in the Seagate teshuvos (ibid., 2:89-90). He no doubt knew about this firsthand as he had established the eruv himself (ibid., 5:28:19).] In any case, as we see from his teshuvos (ibid., 2:89-90), the issue that Rav Moshe had to be concerned with in Seagate was that the area should be entirely enclosed so that there be a heter tiltul, and the issue of reshus harabbim was not mentioned at all. The entire premise of citing these diyukim as proof is inane. It is imprudent to add more chiddushim to Rav Moshe’s when it would be in opposition to accepted halachah pesuka that a tzuras hapesach would suffice to separate a mavoy she’eino mefulash (for starters, see the first Mishnah in Eruvin).

An additional rationale given why Rav Moshe would be stringent with a mavoy she’eino mefulash is because, as he argued against the Chazon Ish, the streets are made to be traversed by the rabbim so the mechitzos habatim cannot form a third mechitzah with its halachic omed. Consequentially, Rav Moshe would not agree that the batim encompassing a mavoy she’eino mefulash could remove it from the reshus harabbim d’ir (Vedibarta Bam, p. 295). However, this is incorrect; a mavoy she’eino mefulash has a third mechitzah that is not the omed of the mechitzos habatim but only a literal wall that one cannot pass through (either a house or usually a fence). How can anyone argue that Rav Moshe does not accept that a solid wall does not form a mechitzah even if it was the wall of a house? Moreover, the fact is, dead end streets have three complete mechitzos without the batim i.e. the gates in the rear of the houses and so they should completely remove the street from the reshus harabbim d’ir. The other rationale given there, in the sefer Vedibarta Bam, is a complete misunderstanding of the Bi’ur Halachah in siman 345, since the situation there is a mavoy she’eino mefulash that does not have three complete walls.

[On the subject of the sefer Vedibarta Bam, I would like to correct an additional major error stated therein. He claims that Rav Moshe maintains that sixteen amos is a shiur pirtzah (Igros Moshe, O.C. 1:139:3). This is incorrect. The first time Rav Moshe mentions sixteen amos he is referring to the Rambam in hilchos Shabbos 17:10. The Rambam is discussing a situation of only two mechitzos which has no bearing on a shiur pirtzah of three mechitzos omed merubeh al haparutz. The second time Rav Moshe mentions sixteen amos, he is referring to the Rashba who paskens asu rabbim, which has nothing to do with a shiur pirtzah either.]

Rav Pearl shlita:
So, Canarsie is a small place, maybe I can make an eruv there? Or in Flatbush, on one block? But no, it’s reshus harabbim d’ir. But there’s an eruv in Manhattan Beach. Who put up the eruv there? Rav Shimon Eider a talmid of Rav Moshe. So what’s that eruv doing there if you can’t make an eruv [in Brooklyn] besides for Seagate? I asked Rav Dovid Feinstein about the eruv and he said, “My father would never have been maskim.” So I called Rav Shimon Eider and he said, “Is that what Rav Dovid told you or is that what Rav Dovid told you his father said?” I said that’s what Rav Dovid said his father held. Rav Shimon told me that in those days when he was putting up the eruv in Manhattan Beach he couldn’t get through to Rav Moshe. The door was blocked off. So he had no chance to speak to Rav Moshe. They were running interference in those days. You couldn’t get to Rav Moshe. But he assumed that the eruv was kasher. L’meila the eruv was put up under his hashgacha and he held it was kasher. But Rav Dovid didn’t hold like that, and he said it in the name of Rav Moshe that the eruv in Manhattan Beach you can’t be somech on.

The rebuttal:
I reiterate, there is no reason according to Rav Moshe why an eruv can be erected for a part of Queens but not for a part Brooklyn.

This story about Rav Shimon Eider zt”l is very illuminating. It is well known by those involved in eruvin that Rav Eider was terrorized by certain members of the anti-eruv cabal (witness Sydney, Australia and Golders Green, London etc.). This story lends credence to what Rav Menashe Klein shlita has said, that he was not allowed into Rav Moshe to discuss the issue of eruvin (Oim Ani Chomah, siman 55 p. 266). I know some would say that the reason for the interference with Rav Eider was because Rav Moshe was not well at the time. I don’t buy this argument. Rav Eider was a talmid and should have been allowed to approach Rav Moshe at some point. The people who controlled the entrance to Rav Moshe at the time were the ones whom Rav Moshe sent his teshuvah opposing the Boro Park eruv (one of them is a founding member of the cabal), and they did not allow Rav Klein and Rav Eider into Rav Moshe.

It is of interest to note that Rav Moshe allowed Rav Eider to establish an eruv in Manhattan even after Rav Moshe wrote his teshuvos opposing one (see In Light of New Evidence: Revisiting Brooklyn’s Kol Koreis). Clearly Rav Moshe would not have had a problem with Rav Eider establishing an eruv for Manhattan Beach.

Rav Pearl shlita:
What about Queens. Why should the eruv in Queens, in Kew Garden Hills, the original eruv be good? For two possible reasons: 1) The population of Queens was somewhat smaller than Brooklyn, but that always changes, it was about 2 million. 2) And then the real heter with Queens was the fact that the 600,000 has to be in an area of twelve mil by twelve mil, about eight square miles. Brooklyn is in that geder of twelve mil square. Queens is much larger in size than Brooklyn, so even if Queens had a population of 2.4 million the same population as Brooklyn, since the population would not be in twelve mil by twelve mil, so Queens would not be a reshus harabbim. Therefore, Rav Moshe held that you could take a small part of Queens and make an eruv. If the extended eruv of Queens still meets all the requirements mentioned above, then the eruv is good. And if it doesn’t meet those requirements which I can’t clarify, then Rav Moshe wouldn’t have agreed to the eruv.

The rebuttal:
As I mentioned above, according to Rav Moshe’s finalized shita the population would need to be at least three million to classify an area as a reshus harabbim. Furthermore, the area that Brooklyn encompasses is more than twelve mil by twelve mil (see much more about this further on). Consequentially, any twelve mil by twelve mil section of Brooklyn would encompasses a population of less than three million. Hence, there is no difference between Brooklyn and Queens, and if an eruv can be established in a section of Queens, an eruv can be erected in a section of Brooklyn, as well.

Rav Pearl shlita:
When it came to Detroit, in the teshuvah on the eruv it was in a suburb of Detroit, Rav Moshe said that he agreed to the eruv for the same reason. There he doesn’t say all the rabbanim were in favor, he said rov d’rabbanim, to get all the rabbanim in favor of anything that doesn’t happen. It didn’t go through a highway, it was easy to check, it was good hashgacha, so l’meila he was maskim to the eruv in a suburb of Detroit. But to make an eruv around the whole Detroit, that he did not allow. Why not? Because, even though Detroit didn’t have a population of 2.4 million, not anywhere near that, he held that if you made an eruv around a whole city, that shema yitu — if you can carry in Detroit you can carry anyplace. In Brooklyn, he held that if you carry you are oiver an issur d’Oraysa. If you would carry in a place like Detroit, where they made an eruv around the whole city which he holds they couldn’t do, but if they did it, so now you would be oiver on shema yitu. I wouldn’t say that’s it’s an issuer d’rabbanan or not. Maybe not, you can’t make your own gezeiros. Shema yitu is like a gezeirah, but there already you can’t carry because of shema yitu.

The rebuttal:
I must complement Rav Pearl for pointing out Rav Moshe’s gezeirah. Many rabbanim are not acquainted with this chiddush of Rav Moshe’s. However, Rav Pearl’s argument that only in a situation of a gezeirah would Rav Moshe allow an eruv to be erected for a section of a city was fabricated post facto and does not follow. In fact, when Rav Moshe allowed the eruvin in Queens and in Europe to be demarcated with a tzuras hapesach, he did not argue that since these cities are not an issue of a d’Oraysa but only of a gezeirah an eruv can be established (Igros Moshe, O.C. 4:86, 5:28:5). No doubt, even if these cities would have been a matter of a d’Oraysa, Rav Moshe would also have allowed them to be delineated with a tzuras hapeasch, and Brooklyn should be no different.

Moreover, after Rav Moshe set forth that the population of Brooklyn would not allow an eruv to be established for Flatbush (ibid., 4:87), he was informed that the total population of Brooklyn was less than three million, but he nevertheless argued that an eruv should not be established because of his gezeirah (ibid., 4:88). According to Rav Pearl’s argument that only in a situation of a gezeirah would Rav Moshe allow an eruv to be erected for a section of a city, why then didn’t he allow an eruv for Flatbush? This teshuvah of Rav Moshe’s was in reference to establishing an eruv for Flatbush, a small section of Brooklyn, which was only prohibited at this point because of a gezeirah. Consequentially, it is abundantly clear that according to Rav Moshe it is irrelevant if the area in question was a matter of a gezeirah or of a d’Oraysa.

What was the underlying reason why Rav Moshe did not allow an eruv for Boro Park and Flatbush? As I mentioned above, Rav Moshe writes his rationale clearly. He was under the impression that the population of both Boro Park and Flatbush was in excess of shishim ribo; therefore, he did not allow a tzuras hapesach to demarcate these neighborhoods from their borough (ibid., 528:5 and Addendum to O.C. 4:89). Since Rav Moshe was clearly mislead about this matter and the population of both Boro Park and Flatbush is much less than shishim ribo, no doubt he would have allowed an eruv to demarcate these neighborhoods from each other.

In addition, after Rav Moshe stated that his objection to a Brooklyn eruv was because of his gezeirah, he was mislead regarding another matter. Rav Moshe (ibid., the end of 4:88) was informed that besides for Brooklyn’s population of close to three million, more than a million people come into the borough to work and visit (for the source of this misinformation I recommend listening to a recording of the Hisachdus HaRabbanim convention on April 30, 1980 and reading the teshuvah dated July 3, 1980 in Kerem BeYavnah, 3:3 where this misinformation was publicized, as well). Consequentially, Rav Moshe’s objection to an eruv in Brooklyn was a matter of a d’Oraysa. This is clearly not the case and is obviously incorrect. The number of people who actually commute into the borough to work is approximately 235,000 people (NYC Department of City Planning, Table CTPP P-6, 2003); thus, according to Rav Moshe, the total falls far short of the required three million. Additionally, since Brooklyn is larger than twelve mil by twelve mil, we should not include the entire population of Brooklyn towards the tally (approximately 250,000 people should be subtracted from the total). Had Rav Moshe known these facts, he would concur that Brooklyn does not have the status of a reshus harabbim d’ir.

Therefore, to begin with, since Brooklyn is not a reshus harabbim, an eruv for the entire Brooklyn could only be proscribed because of Rav Moshe's gezeirah. Consequentially, even according to Rav Pearl’s erroneous reading of Rav Moshe’s shita, since these neighborhoods in Brooklyn are only a small section of the borough, they could be delineated with an eruv, as well.

Continued here.